בגמ' מבואר בכמה מקומות שבהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, וצדיקים עצמן כל שכן" התוספות במספר מקומות בש"ס מקשים על הכלל הנזכר כאן, שאין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים, שלכאורה בכמה מקומות מצינו שצדיקים אכן נכשלו חלילה: מהא דרבי ישמעאל שקרא לאור הנר והטה את הנר, וכן במסכת מכות איתא דיהודה בן טבאי הרג עד זומם שלא היה צריך להורגו, וכן במסכת יבמות מצינו ברבי אלעזר ורבי יוסי שנקרע ספר תורה בחמתן, הרי שלא עמדה לצדיקים צדקתם – והם נכשלו באיסור?!
התוספות מכח קושייתם זו מחדשים, כי מה ששומר הקב"ה על הצדיק ממכשול – היינו דוקא בדבר אכילת איסור, אך בשאר איסורים אפשר שהצדיק יכשל.
אולם מוסיפים התוספות להקשות, שהרי גם באכילת איסור מצינו חכמים שנכשלו, וכגון מה שאמרו על בני בבל שטעו ולא ידעו שנתאחר קידוש החודש בארץ ישראל, וביום י"א בתשרי לפי טעותם של בני בבל – אכלו ושתו, בעוד לאמיתו של דבר אותו היה היום היה יום הכיפורים לפי התאריך בו נתקדש החודש בארץ ישראל! וכן מצינו (פסחים קו ב) בר' ירמיה בר אבא, ששכח וטעם קודם הבדלה!
ומתרצים התוספות, כי דוקא במאכל האסור מצד עצמותו – אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, שגנאי הוא להם לאכול דבר מעין זה. וטעם הדבר, שהרי כידוע במאכלות אסורות יש טבע רע, והן נהפכות להיות חלק מגוף האדם ומשפיעות על טבעו שלו, על כן, מפני חומרת הדבר – הקב"ה שומר על צדיקיו לבל יכשלו אף בשגגה בזאת, בכדי שלא יטמטמו ולא יתערב בהם דבר טומאה.
נלקח מספרו של מורינו ורבינו רה"י המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א. [שיח יצחק חולין דף ה]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
