מעשה מצינו בזוהר חדש ברב הונא שהיה עולה מבבל לארץ ישראל, וכשעלה לשם פגע בכפר אחד, וראה אשה שהולכת אחריו, וזורקת מים על כתפיו, ולוקחת עפר מתחת רגליו [שרצתה לעשות לו כישוף]. החזיר רב הונא את ראשו ואמר לה: "עשי וקחי מה שיש אחרי, שהרי אין זה כלום אצלי! אבל גוזרני עליך בלבול הדעת!". אחר כך הוסיף רב הונא ואמר לה: "לא בשבילי [אני גוזר עליך בלבול הדעת], אלא בשביל שלא תהרגי בני אדם אחרים". וכך היה, נתבלבלה דעתה ולא ידעה כלום – ומתה. ועל זה כתוב (תהלים צא י): "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ".
אף בדורות האחרונים לא מנע ה' מאתנו צדיקים ישרים ותמימים, שבכוחם לבטל כישופים, וכה מסופר ח"ר שמעון זיאת [אביו של מייסד ומנהל ת"ת 'שתילי זיתים' בבני ברק], הוא יליד ארם צובא, ובילדותו נסע למקסיקו והתחתן שם וחי כארבעים שנה, ואח"כ עלה לארץ והוא בעל תשובה. בהיותו במקסיקו היה מכשף אחד, שמכסים לו את העינים והיה רואה את האדם שעומד מולו, ויכול להגיד לו על כל הבגדים שהוא לבוש בהן, באיזה צבע הם וכו' עד הבגדים התחתונים.
וכשהעמידו את החכם הנזכר, ניסה בכשפיו כה וכה – ולא עלתה בידו. ואמר להם: זה האיש מכשף יותר ממנו! וירף ממנו. כששאלו לחכם פשר העניין, אמר: כשהסתכל בי ועיניו עצומות, הרהרתי בפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד" ובזה נתבטלו כל כשפיו!
וכיוצא בזה מסופר על הגאון הצדיק רבי דניאל פריש בעל הפירוש 'מתוק מדבש' על הזוהר הקדוש. הרהר רבי דניאל בלבו את הפסוק "אין עוד מלבדו", ולא הצליח הכישוף וכוחות הטומאה לפעול בו כלל ועיקר.
הובא בספרו בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף ז]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
