מובא בגמ' בחולין "תני בר קפרא: 'זאת תורת הבהמה והעוף', הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים, לחייבו בשני סימנין אי אפשר – שכבר הוקש לדגים, לפוטרו בלא כלום אי אפשר – שכבר הוקש לבהמה, הא כיצד? הכשרו בסימן אחד. דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן? אילימא משום דכתיב: 'הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם', באסיפה בעלמא סגי להו… דרש עובר גלילאה: בהמה שנבראת מן היבשה – הכשרה בשני סימנים, דגים שנבראו מן המים – הכשירן בולא כלום, עוף שנברא מן הרקק – הכשרו בסימן אחד"
שאלה: מן הראוי להתבונן בטעם האמור כאן בגמרא, שמצות השחיטה חלה דווקא על יצורים שנבראו מן אדמה, ולכן עוף שנברא מן הרקק – די לשחוט בו סימן אחד, ואילו דגים שיסודם מן המים – פטורים לחלוטין משחיטה. איזו שייכות יש בין האדמה למצות שחיטה? ויתבאר עניין זה באופן נפלא גם באמצעות ענין הגלגולים.
תשובה: בעל ה'כלי יקר' כתב לבאר, כי השחיטה באה להסיר את טומאת העפרוריות שבבהמה שנוצרה מן הארץ, שם עיקר מקום השראת הטומאה, ולכן הדגים שיצירתם מן המים אין בהם טומאה כלל ואינם טעונים שחיטה. אולם העופות שנבראו מן הרקק, שמקצתו מים ומקצתו אדמה, יש בהם בכל אופן איזה חלק של טומאה ולכן צריכים שחיטה, אך די לזה בחיתוך סימן אחד בלבד, בשונה מבהמה שטעונה חיתוך שני סימנים, בהיותה כולה מן האדמה. וכיוצא בדבר מבואר במהרש"א.
ובשיח יצחק חולין דף כ"ח ע"א הזכרנו שכן מבואר גם בדברי האר"י, שכל הנבראים כולם מעורבים מטוב ורע, וצריכים להזדכך ולעלות למעלת החומר הראשון שבו נבראו במעשה בראשית, והשחיטה ממתקת הגבורות והדינים שמושבם בצוואר ומזככת אותם.
ה'תורת חיים' כתב לבאר זאת באופן נוסף, בהקדים דברי ה'רקאנטי' בריש פרשת ראה, שטעם מצות השחיטה כדי שלא תשרה טומאה שבאה מכוחו של מלאך המוות. והענין, כי מיתת כל החיים באה ממלאך המוות, גם כאשר האדם הורג את הבהמה – סוף סוף גמר מיתתה הינה על ידי מלאך המוות. ולכן ציוותה התורה להמית הבהמה על ידי שחיטה, כדי שתצא נפשה במעשה של מצוה, ובכך לא תהיה למלאך המוות אחיזה במותה.
על כן, בדגים, אשר נבראו מן המים וחיותם מעטה מאוד עד שנחשבים כמי שאין להם חיות כלל, ומיד ביציאתם מן המים מתים לאלתר, אין מלאך המוות מעורב במיתתם בשום שלב ואינם טעונים שחיטה כל עיקר. לעומת זאת בהמה שנבראה מן היבשה ויש לה חיות חזקה, הרי שאם לא ישחטו בה כשיעור ב' סימנים לא תמות מיד, אלא לאחר זמן, ונמצא שמתה מכח מלאך המוות ולא במצות שחיטה. ועוף, שנברא מתערובת מים ואדמה, יש בו חיות ממוצעת, ולכן די בשחיטת סימן אחד כדי שנפשו תצא במצות שחיטה, ולא על ידי מלאך המוות.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כז]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
