אורות גדולים נשפעים דרך עשרת אצבעות הידיים
"וַיַּגֵּשׁ אֵת פַּר הַחַטָּאת, וַיִּסְמֹךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ פַּר הַחַטָּאת" (ויקרא ח, יד). כאשר הקריבו אהרן ובניו את פר החטאת, הורה להם משה רבנו להניח את ידיהם על ראש הבהמה. ולא רק בקרבנותיהם של אהרן ובניו, כי אם כל מי שמביא קרבן, עליו לסמוך את ידיו על ראש הקרבן קודם שיתחיל הכהן במעשה ההקרבה, ובכך יהיה לו הקרבן לרצון.
יש להבין מהי תוכן המצוה להניח ידינו ולסמוך עצמנו, בכל כוחנו, על הקרבן? מהי טעמה של הסמיכה?
מלבד הסמיכה בקרבנות, מצינו כן עוד במקומות שונים בתורה. כאשר משה רבינו ביקש מ-ה' יתברך שימנה רועה נאמן לעדתו, בחר ה' ביהושע, וציווה למשה: "וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו… וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו", הרי שעל ידי הסמיכה הסומך מאציל מרוחו, ונותן משלימותו לנסמך, וכפי שביאר זאת החכם הקדמון רבי יצחק ערמאה בספרו 'עקידת יצחק'.
וברבינו בחיי בפרשת ויחי הביא, שזהו ענין נשיאת כפים שבברכת כהנים, כי מן הראוי היה שהכהן יסמוך את ידיו על כל אחד ואחד מישראל, אלא שלא ניתן לעשות כן, ולכך הכהנים מרימים את ידיהם לכיוון כל הקהל המתברך. ולכן יעקב אבינו כאשר הוא בירך את נכדיו קודם פטירתו, הוא הניח את ידיו על מנשה ואפרים, וזאת כדי להאציל כח הברכה למטה ממקור הברכה העליונה.
בהנחת הידיים ישנם סודות נעלמים על האורות הגדולים הנשפעים מלמעלה אל האדם, ועוברים דרך עשרת אצבעות הידיים כמובא באריז"ל בספר "אוצרות חיים", ומפני אותם אורות גדולים שיוצאים דרך האצבעות לכך אמרו רבותינו זכרונם לברכה "נטילת ידים" ולא אמרו "רחיצת ידים", כי לשון נטילה מורה על הגבהת הידיים, שאחר שאדם נטל את ידיו בבוקר או קודם אכילתו – יש להדר ולהגביה את הידיים כנגד הפנים, ובפרט ביום שבת (וכפי שפסק ה'בן איש חי').
כמו כן להיפך, אחד מענייני הסמיכה הוא להעביר דופי וחסרון מסוים שימצא בסומך ולִתנו על הנסמך, ובדומה לסמיכה על ראש שעיר המשתלח ביום כיפור, שהכהן מתודה עליו על כל עוונות בני ישראל, ומשלחם לארץ גזירה. וכך גם על ידי הסמיכה על ראש הקרבן עוברת חלאת וזוהמת העוונות מן האדם החוטא אל הבהמה, וכך נשאר האדם זך ונקי. וכדברי האלשיך הקדוש: "כי כאשר יסמוך החוטא את ידיו על ראש קרבנו, וישוב אל ה' מליבו ויתוודה עוונו, אז בסמיכתו את ידיו בתשובה ווידוי על ראש קרבנו, יסיר ויפשיט מאתו חלאת טומאת חטאתו אשר חטא, והכוח הטמא אשר ברא יסור ממנו ויתלבש בבעל חי ההוא".
מן הדברים האמורים נשכיל להבין, בזמן שהאב מברך את ילדיו וכדומה, ישנה משמעות רבה בהנחת הידיים על ראש המתברך. ואף רצוי להניח את שני ידיו על המתברך (הגר"ח פלאג'י בספרו נפש כל חי).
ומור זקני ציס"ע המקובל הרב סלמאן מוצפי, כאשר היה אדם הנצרך לברכה כגון חולה, היה נוהג בפרט בליל שבת קודש לקחת עשרה אנשים, וכולם מניחים את ידיהם על ראשו, כדי שיהיו עליו מאה אצבעות, ומברכים אותו, ומקור סגולה נפלאה זו מרבינו יוסף חיים זיע"א.
בעל ה'נודע ביהודה' הג"ר יחזקאל לנדא אב"ד פראג סיפר, שכאשר הוא בא לביתו של הגר"א להתברך לכבוד נישואיו, היה הגר"א באמצע אכילת הקוגל בסעודת שבת, וכשרצה הגר"א להניח את שתי ידיו על ראש החתן אשר היה חבוש בשטריימל, נרתע החתן לאחוריו כי חשש שמא יתלכלך השטריימל מהשומן, ולכן הגר"א הניח רק יד אחת על השטריימל וברכו. כל ימיו היה הגאון בעל הנודע ביהודה מצער על שלא השכיל להבין את גודל הזכות אילו היה זוכה שהגר"א יניח את שתי ידיו הטהורות על ראשו.
מתוך ספר "שיח יצחק" מסכת מנחות
