חביקה של הקב"ה בחג
הטעם שציוונו ה' יתברך לצאת מדירת קבע ולשבת בדירת עראי, מפורש בתורה הקדושה: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". כלומר, הסיבה לישיבה בסוכה היא זכר להנהגה המיוחדת שנהג הקב"ה עם אבות אבותינו ביציאתם מארץ מצרים, שהקיפם בענני כבוד – כסוכה המקפת את היושב בה – להגן מפני החום והשמש.
ומדוע נקבעה מצוה יקרה זו בחודש תשרי? הלא יציאת מצרים וענני הכבוד הגיעו לעם ישראל מיד כבר בצאתם מארץ מצרים בחודש ניסן!
המקובלים מבארים את הטעם הפנימי למועד שנקבע חג הסוכות דווקא לאחר ימי הדין ראש השנה ויום הכיפורים, כי אם חלילה נגזרה על האדם מיתה בימי הדין – ביציאתו מביתו אל הסוכה ינצל מגזירה זו, כי הגלות מכפרת במקום מיתה, והיציאה מן דירת הקבע לסוכה שהיא דירת עראי נחשב לאדם כגלות, ובכך יתכפר חיוב המיתה.
קדושה עילאית ישנה בתוך הסוכה, ועל פי דברי האריז"ל חג הסוכות הוא בבחינת "וימינו תחבקני". ובכך אנו מוגנים מכל רוחות ופורענויות רעות, כי הסוכה בבחינת אור מקיף על ישראל, והחיצונים בורחים ויראים מאור עליון זה.
צורתה של הסוכה רומזת על חיבוקו של הקב"ה ביד ימינו את עם ישראל. סוכה כשרה מעיקר הדין היא סוכה שיש בה לפחות שתי דפנות ודופן שלישית ברוחב טפח. ובכן, ביד ישנם שלשה חלקים: א. כף היד. ב. אמה (החלק שבין המרפק לכף יד). ג. זרוע (החלק שבין הכתף למרפק). שני החלקים הגדולים, האמה והזרוע, רומזים לשתי הדפנות של הסוכה, וכף היד רומזת לטפח הנוסף. כאשר אנו נכסים ויושבים בסוכה, כביכול הקב"ה מחבקנו בידו הימנית, הרומזת לרחמים, ותחת כנפיו אנו חוסים, כדכתיב בספר תהלים מזמור צ"א: "תַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה".
חג הסוכות הוא מיתוק הדינים של הימים הנוראים
סוכות הוא החג שבו מתמתקים הדינים שנקבעו בימים הנוראים. במשנה במסכת סוכה מובא בעניין ירידת גשמים בחג הסוכות: "משלו משל למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו". מדוע חז"ל המשילו דבר זה דווקא לעבד ששימש את רבו במזיגת כוס? מבאר הגר"א, כי ראש השנה ויום הכיפורים המה ימי דין, ואחריהם תיכף באים ימי חג הסוכות, ובהם מצוות ארבעת המינים וישיבה בסוכה, והמה ימי רחמים, ובאים להמתיק את הדינים שקדמו להם. אך ברדת הגשמים המכריחים לבטל את מצות הסוכה, זהו עד נאמן ש-ה' יתברך אינו חפץ ח"ו לפשר את הדינים, אלא ברצונו להשאירם בתוקפם ובגבורתם.
וזהו שרמזו במשל באותו עבד שהיה חפץ למזוג כוס לרבו, לא אמרו להביא כוס לרבו, אלא למזוג, והיינו מזיגת כוס היין [הרומז לדינים] במים [הרומזים לרחמים] הבאים לבטל את חריפות היין, וכידוע שיש למזוג את כוס הקידוש ב-ג' טיפות בכדי להמתיק את הגבורות והדינים שביין. וירידת הגשמים בסוכות הם כנמשל לאותו אדון שאינו חפץ שעבדו ימזוג לו כוס היין במים, להמתיק את הגבורות.
כך גם במצות ארבעת המינים, הם כחיצים בעיני השטן, והטעם שיש להוליך ולנענע את ארבעת המינים לארבעת רוחות העולם – כדי לעצור רוחות רעות, וכן יש להעלותם ולהורידם – כדי לעצור טללים רעים, כי בחג נידונים על המים. וכה כתב חד מן קמאי הראבי"ה, שטעם הנענועים הוא כדי "לנענע כוחו של מקטרג".
לכן נוהגים המקובלים לשמור את ארבעת המינים כל השנה, ומניחים את הלולב כשהוא קשור עם ההדס והערבה בפתח הבית שהוא ישן בו, והוא סגולה לשמירה. ובארבעת המינים טמונות עוד סגולות נפלאות לזרע קודש של קיימא, ולמנוע חלומות רעים.
