רבי שלמה אלקבץ בפירוש 'מנות הלוי הביא בשם זקן אחד, שלכן אחשורוש לא הביא כלי נגינה במשתה אשר עשה, כי חשש פן על ידי התרוממות הנפש בנגינה יחדלו ישראל מסעודת המשתה, ובכך תופסד עיקר כוונתו שבאה להכשיל את ישראל.
בכח השירה אף לעורר את לב האדם להתעוררות תשובה מעומקא דלבא, סיפור מופלא, על אודות האדמו"ר ממודז'יץ וכח ניגוניו להשיב לבות ישראל לאביהם שבשמים, הובא בספר 'לחסידים מזמור', כפי ששמע מפי חסידים:
האדמו"ר ממודז'יץ הצטיין ביחוד בשבתות בניגוניו בסעודה שלישית, כשהיה מזמר את 'בני היכלא' 'ידיד נפש' ו'מזמור לדוד' היה שופע נגינה מפרי דמיונו. על פי רוב היה שר בעצמו ואילו החסידים הקשיבו בקשב רב, והתעמקו בהנהגותיו של הרבי וקולו המופלא.
בסמוך לבית מדרשו עמד מבצר 'איבנגרוד', שם שרת מנצח צבאי ממדרגה גבוהה, אשר ניצח על תזמורת גדולה של הגדוד. יהודי היה, אך איש מלבדו לא ידע את סודו, ואף פניו לא היו דומים לצורת ישראל כלל. פעם עבר המנצח בשעת רעוא דרעוין על פני בית המדרש של הרבי ושמע מרחוק זימרה מוזרה שלא הורגל בה. התעכב ועמד בחוץ יחד עם אחרים שעמדו מאחורי החלון, ואולם ככל שהקשיב לנגינת הרבי – חדרה עוד יותר אל לבו, עד שהתגנב לבית המדרש, עמד בפינה והתעמק בנגינה בכל חושיו. עם צאת השבת, כשהדליקו את הנרות וראו את המנצח עומד בפינה, נעשה רעש: מנצח גוי עומד בפינת בית המדרש?! המנצח ניגש מיד לשולחן הרבי ובקש לפוגשו, הרבי הסכים לקבלו במעונו הפרטי רק אחרי הבדלה.
וכך, מיד לאחר הבדלה, נכנס אל הרבי כשדמעות בעיניו ואמר: 'רבי מוצאי ממרחקי רוסיה. הורי היו יהודים, אך כל אחי התנצרו, ואף אני הספקתי לשכוח שהנני יהודי. אולם נגינת הרבי עוררה בי את הנשמה היהודית, וכל מה שהתעמקתי יותר בניגון קם בקרבי הרגש היהודי לתחיה. רבי! לא אצא מפה – זקוק אני לעזרה, להשפעה, כדי שמהיום והלאה אתחיל לחוש ביהדותי'. ובדברו זאת נזלו מעיניו דמעות בלא הפוגה. הרבי נחמו ושאל אם עודנו זוכר מילה מלשון הקודש, אם מהתפלה או מהחומש? 'שכחתי הכל, רבי' – ענה בדמעות – 'זוכר אני רק מלים אחדות שלמד אתי מלמד בילדותי. יכול אני לומר 'ברוך אתה' ותו לא. 'לכה איפוא הביתה', הורה הרבי, 'ובכל בוקר, אחרי שתקום משנתך, תגיד כמה פעמים 'ברוך אתה' ותבוא אלי בעוד ימים אחדים'.
המנצח שב הביתה, ורוח חדשה נכונה בקרבו, ואכן לאחר יומיים שב עם אשתו לפגוש את הרבי. 'עשיתי כפקודתכם', אמר, 'חזרתי כמה פעמים על המלים בלשון הקודש: 'ברוך אתה', וגם אשתי אמרה כך. כעת רוצה אני ללמוד עוד. הרבי קרבו מאוד, והתנה עמו כי ראשית כל עליו לשמור את השבת, ואף יתחמק מכל וכל משרות המלוכה ביום זה. המנצח הבטיח לשמוע בקול הרבי, ולאט לאט התחיל להתנהג כיהודי, ואף אשתו היתה מדליקה נרות בערב שבת, אלא שכיסתה את החלונות שלא יראוה מבחוץ.
בהגיע חג הפסח, קיבל על עצמו המנצח כי יקפיד לשמור על דיני החג קלה כבחמורה, ופעם אחת, כשראה את אחד החיילים במבצר אוכל לחם – פקד עליו לצאת החוצה. באותה עת עבר הקצין הראשי וראה את החייל אוכל בחוץ, תמה לפשר הדבר: 'למה אתה אוכל בחוץ?', 'השליכוני מהבית' – השיב החייל – 'משום שאני אוכל לחם, והמנצח אוכל מצה ככל היהודים'. 'מה?!' קרא הקצין, 'המנצח היהודי מגרש מביתו חייל פרבוסלבי?', הדבר הסעיר את כל קציני המבצר. לא עברו שלושה ימים והמנצח קיבל מכתב דחוף מאת שר האלף של המבצר, כי בתוך תקופה של שבועיים עליו לעזוב את המבצר ולחפש לו משרה אחרת. המנצח רץ עם המכתב לרבי וסיפר לו את המצב לאשורו. עוד סיפר, כי הוא מלמד את שר האלף בכבודו ובעצמו שיעור בכינור, ומבקש כעת עצה האם לגשת אל השיעור כפעם בפעם? הרבי יעץ לו ללכת לשיעור, ואז ישאל אותו לסיבת הפטורין.
כאשר הוא הופיע לפני סף ביתו של השר, הלה זעק עליו בגרונו: 'איך העזת לבוא אלי?! הרי יודע אתה את גודל הרוגז שעוררת ביהדותך, גירשת חייל פרבוסלבי מביתך רק בשל כך שאכל לחם?'. 'נא אדוני שר האלף, הסכת ושמע את דברי', ביקש חרישית. השר נענה והמתין להסברים. המנצח סיפר לו את כל מהלך חייו, שנולד יהודי וכמעט ששכח את מוצאו, ושפעם אחת עבר על פני בית המדרש של הרבי ושמע את הניגונים אשר השפיעו עליו עמוקות, ומאז הוא עושה ככל אשר ישית עליו הרבי ואינו יכול להתנהג אחרת. השר התפעל מהדברים והסתקרן כאחת: 'האמנם נגינת הרבי היא שהשפיעה עליך לשוב ליהדותך?'. 'כן', ענה המנצח. 'אם כך, תאב אני לשמוע אותה נגינה', אמר השר.
המנצח לקח את הכינור של השר והחל לנגן עליו בהטעמה יתירה את ניגוני הרבי. שר האלף הקשיב בדומיה והתעמק בניגונים עד לפרטי פרטים, וכשהניגון תם, ניגש לשולחן הכתיבה, פתח מגירה, הוציא נייר ואמר: הביטה. הנה כל פרטי פטוריך ממשרתך, אני קורע את הפרוטוקול לעיניך. נגינת הרבי היא באמת אלוקית, ובידה להשפיע לא רק על יהודי אלא גם עלי בתור נוצרי ברוב קסמה ויפיה.
המנצח כמובן נשאר במשרתו, ולא פעם היו רואים את המנצח עם שר האלף מסתובבים על יד בית המדרש ושניהם היו מקשיבים לזמרת הרבי…
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כג]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
