שאלה: סופר שכתב תפילין בדיו שבתחילה בעת שהוא לח צבעו אדום, ולאחר שמתייבש משתנה צבעו לשחור. האם התפילין פסולות, כיון שבשעת הכתיבה היה צבעם אדום הפסול לכתיבת סת"ם? ואם נאמר שהתפילין כשרות מפני שמשחירות ממילא אחר שמתייבש, עדיין יש לדון האם הם כשרות רק מכאן ולהבא, או שכבר מתחילה מעת הכתיבה ניתן להניחם כי בידוע שהן ישחירו?
תשובה: בשו"ת 'הרי בשמים' להג"ר אריה ליבש הורוויץ דן בשאלה זו, ובתחילה כתב שלכאורה יש לפסול את התפילין על פי דברי הגמרא במסכת שבת, שאם כתב שלא בדיו [-בשחור] הרי אלו יגנזו. ואם כן, בנידון דידן שבשעת כתיבה היה מראה אדום לא הוי עליה שם דיו, ואף שלאחר מכן נשחר ממילא כשמתייבש לא מהני, דאיתא בירושלמי הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין בדיו, ומדקאמר כותבין ולא כתובין, משמע שצריך שיהיה שחור בשעת הכתיבה.
אך כתב לדחות זאת, כי מאחר שטבע הדיו שנעשה שחור כשיתייבש, אמרינן שאז נגמרת הכתיבה, ומה שמשחיר – הוא מכח כתיבה ראשונה ולא חשיב ממילא אלא כאילו היה שחור בשעת הכתיבה.
והרי זה דומה למש"כ הנמוק"י, שהקשה למ"ד אשו משום חיציו, איך מותר להדליק נרות שבת והרי ההדלקה הולכת ונגמרת בשבת. ותירץ כי בשעה שמדליק נחשב לכל מה שדולק אחר כך כאילו נעשה כבר בשעת ההדלקה, וכך גם בנדון דידן, מה שנעשה שחור אחר כך נחשב כאילו נעשה כבר בשעת הכתיבה.
האם נחשב כתיבה כסדרן
אמנם עדיין יש לדון האם הכתב כשר רק מכאן ולהבא, או שהוכשר למפרע מעת הכתיבה. ונפקא מינה בנידון דידן לגבי פרשיות תפילין, שאם הסופר ימשיך לכתוב בדיו רגיל קודם שהכתב האדום השחיר, הלוא בתפילין דין כסדרן הוא לעיכובא בהן, ואם אינו כשר רק מכאן ולהבא – התפילין פסולות, כי נמצא שסוף הפרשיות נכתב מקודם לתחילתן. ואם הוכשרו למפרע מעת הכתיבה – הרי שנכתבו כסדרן וכשרות.
וכתב להוכיח מדברי רב נחמן בחולין, שקיי"ל שאין לחלל מעות מעשר שני אלא על פירות, ולא על מים. ולכך, אין לקנות בהם אלא תמד שהחמיץ, והיינו מים שהניחו בהם חרצנים של ענבים וכבר החמיצו ונוצר תמד, שאם עדיין לא החמיצו, נמצא שקונה באותם מעות 'מים'. אמנם מבואר בסוגיין, שאף אם קנה בכסף מעשר שני תמד, ולבסוף התמד החמיץ – תפס קדושת מעות מעשר שני על אותו התמד. 'מאי טעמא? איגלאי מילתא למפרע דפירא הוא'. ופירש רש"י דאיגלאי מילתא שבשעת לקיחת התמד כבר היה במים את כוח היין שבחרצנים, אלא שעדיין לא נגמר, שאם לא כן לא היה שייך שיחמיץ היין לעולם, ולכך חל חילול המעשר למפרע.
מבואר שהיכן שהתוצאה העתידה לבוא מונחת בטבע הדבר, אנו דנים שכבר בתחילה היה את כוח התוצאה העתידה לבוא, ואם כן הוא הדין בנדון דידן, שכיון שהדיו הושחר אחר כך, איגלאי מילתא למפרע שהיה בדיו זה כח השחרות כבר בשעת הכתיבה[1].
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כו]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
[1] שם הביא ראיה נוספת ליסוד זה, מדברי התוספות במסכת סוכה שאתרוג הירוק פסול, אולם אם סופו להצהיב לאחר זמן כשר אף בהיותו ירוק, וכ"פ השו"ע. הרי דבר שעתיד להיות, כשר כבר מתחילתו. ויש להעיר על ראיה זו, שכן אין חסרון בעצם בצבע הירוק באתרוג, אלא פסולו הוא משום שצבע הירוק מעיד שלא נגמר פריו ובישולו. וטעם כשרותו באופן שהוא עתיד להצהיב, משום שבאופן זה בידוע שנגמר פריו (ראה ט"ז סי' תרמח סקי"ח).
