על מהותן של הכשפים כתבנו בהרחבה בספר 'שיחת יצחק' פרשת וארא, ושם בפרק ב' התבארו דברי הגמרא בחולין שהכשפים מכחישין פמליא של מעלה. ושם בפרק ח' הבאנו סגולות ולחשים לשמירה. יעוי"ש. ועתה נביא לפנינו את סגולתה הנפלאה של הגאון רבינו חיים מוואלוזין זצ"ל.
"ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שם רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר: הלא ה' הוא האלקים האמתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בלבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך בידו, שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, שלא יוכלו לפעול לו שם דבר כלל".
ומבאר שם, כי גזרה חכמתו יתברך, שהכוחות הרוחניים הם למעלה מהכוחות הטבעיים של הכוכבים ומזלות, וזו הסיבה שעל ידי כשפים אפשר להתגבר על כוחות הטבע, כיון ששורש הכשפים הוא מכוחות המרכבה הטמאה. אבל בוודאי שאין למרכבה הטמאה כוח עצמי, ואין לה יכולת לבטל את הפעולות של המרכבה הקדושה. לכן מי שמדבק עצמו במחשבתו אליו יתברך, הרי הוא נמצא מעל כל הכוחות, הן כוחות הטבע והן כוחות הטומאה הרוחניים של מרכבת הסטרא אחרא, וממילא אין הם יכולים להזיקו.
בגמ' בחולין מובא שרבי חנינא היה נאה דורש ונאה מקיים, וכך מסופר עליו:
אשה אחת הייתה מחזרת וטורחת ליטול עפר מתחת רגליו של חנינא בלא ידיעתו, כדי לעשות לו כישוף להמיתו. כאשר הרגיש בכך רבי חנינא, אמר לה: "אם תצליחי לעשות עלי כשפים – לכי ועשי, כי אני לא ירא מהם, שכן כתוב 'אין עוד מלבדו'. ואם הקב"ה חפץ בי לא תוכלי להרע לי, ואם תוכלי – סימן הוא כי מאתו יצאה הגזירה ואני מקבלה". ושאלה על כך הגמרא: והלא אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן 'כשפים'? – שמכחישים פמליא של מעלה. הרי שהם יכולים לסתור גזירת בית דין של מעלה, ולהמיט רעה על מי שלא נגזר עליו רע! ומתרצת הגמרא: שונה הוא רבי חנינא שזכותו גדולה, ומן השמים משתדלים מאוד להצילו.
כותב על כך ה'נפש החיים', כי ודאי הוא שלא היה מחזיק עצמו רבי חנינא כל כך מתורתו ומעשיו הטובים המרובים, עד שבעבורם היה סמוך לבו שלא ישלוט בו פעולת הכשפים, אלא שרבי חנינא ידע ושיער בנפשו שזאת האמונה קבועה בלבו לאמיתה שאין עוד מלבדו יתברך שום כח כלל, והדביק עצמו בקדושת מחשבתו לבעל הכחות כולם אדון יחיד הממלא כל עלמין, וממילא היה נכון לבו בטוח בזה שלא ישלטו עליו פעולות הכשפים הנמשכים מכחות המרכבה הטמאה.
וכך כתב רמב"ם בספרו 'מורה הנבוכים' על השמירה המובטחת בספר תהלים מזמור צ"א 'כי הוא יצילך מפח יקוש וכו": "הסיבה בזאת השמירה הגדולה באיש הזה, כי 'בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי'.
גם הגר"ח פלאג'י בספרו הביא לעצה נפלאה זו, שם אסף כמה וכמה סגולות טובות שיעשה האדם בעת צרה, כאשר אחת מהסגולות היא הסגולה האמורה: "יהא מרגלא בפומיה לומר: 'אין עוד מלבדו', ופסוק: 'וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד'.
נס ההצלה מן הגרמנים
בברחו מאימת הגרמנים במלחמת העולם השניה, השתמש מרן הגרי"ז מבריסק אף הוא בסגולה זו, שבזכותה גם ניצל. וכה מסופר:
בשנת ת"ש, לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה שהה מרן בוורשה, כאשר נכנס אליו אחד מבאי ביתו ובידו עיתון, שאלו מרן על החדשות, והוא השיב כי אין כל חדש, לקח מרן את העיתון מידו ועיניו צדו מיד את אחת הידיעות שסיפרה על כך שהרוסים ויתרו על העיר וילנא והחזירוה לריבונותה של ליטא. –"איך אתה אומר שאין חדשות? כאשר החזרת וילנה לליטא היא מאורע חשוב ביותר!" שאל מרן.
מיד החליט מרן, כי כל מי שרק יכול כדאי שיציל עצמו מידי הרוסים וייסע לוילנא, גם הוא בעצמו החליט לעשות הכל כדי להגיע בהקדם יחד עם בני משפחתו לוילנא. משימה זו הייתה קשה וכרוכה בסכנות, הגרמנים שלטו כבר שלטון מלא בחלק מפולין, והדרכים היו בחזקת סכנה. הנסיעה בעגלה מוורשה לוילנא ארכה כשלוש יממות, למרות זאת, החליט מרן שעליו להגיע לוילנא.
הוא שכר עגלה עם כמה אנשים, התיישב בסוף העגלה, שהייתה מכוסה ב'ברזנט' כדי להסתיר את עצמו עם הזקן והפאות מעיני הגרמנים. הדרך עברה עליהם בלי כל תקלה, כשהגיעו קרוב לגבול גרמניה-רוסיה (פולין כבר חולקה אז בין רוסיה וגרמניה) היה עליהם ללכת ברגל את חצי הק"מ האחרון עד לקו הגבול, שם עצרו גרמנים מזויינים את השיירה, ופנו למרן בצווחה: יהודי, איפה הנשק שלך? הפחד לא ארך זמן רב, כי מיד שמע מרן שוב צווחה של אותו גרמני: המשך!
הסיבה הנראית לעין לשינוי הפתאומי בהתנהגותו של הגרמני הייתה, כי הוא ראה שהפקידים הרוסים כבר הגיעו לגבול כדי לקבל את השיירה, אך למרן היה הסבר אחר למה שקרה:
"כשהחלטתי לצאת לוילנא ולחשוף את עצמי ובני משפחתי לסכנה במשך שלושה ימים ולילות, עשיתי זאת על יסוד מה שכתוב ב'נפש החיים'. לא הסחתי דעתי כל הזמן מדברי הנפש החיים, מלבד פעם אחת למספר רגעים, וזה היה בדיוק ברגע בו הגרמנים עצרו אותנו, מיד כששמעתי את הצווחה של הגרמני חזרתי להגות שוב במה שכתוב ב'נפש החיים', זה פעל לאלתר, ועל כן באה מיד הפקודה להמשיך…
הובא בספרו בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף ז]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
