לכאורה יש להקשות: איך יתכן שאדם הראשון נכשל באכילת עץ הדעת? הרי אין הקב"ה מביא תקלה על ידי הצדיקים, ובפרט במידי דאכילה!
תשובה: החיד"א מבאר בספרו 'ראש דוד', כי בודאי אין הקב"ה שולל את הבחירה אף מצדיק, ואם בחר הצדיק לקום ולאכול דבר איסור – אין הקב"ה מונע זאת ממנו. ודוקא מ'תקלה', שבאה בשוגג – מציל הקב"ה את הצדיק. ובפרט יש לומר כן לשיטות הראשונים דלעיל שבמקום בו היתה 'פשיעה' מצידו של הצדיק – אין הקדוש ברוך הוא שומרו, וכל שכן בכה"ג.
אולם האור החיים הקדוש כתב, דאכילת אדם הראשון מעץ הדעת היתה בשוגג או אפילו בהכרח, שכן האשה הביאה לפניו מאכל והוא לא ידע שיש בו מעץ הדעת, ולפיכך אכל ממנו, שכן אינו חייב לשאול על כל מאכל המובא לפניו – מהיכן הוא ומה טיבו. מעתה, על פי דברי האוה"ח הקדוש, הדרא קושיא לדוכתה: מדוע לא שמר הקב"ה את אדם הראשון מאכילת האיסור?
אכן מיישב החיד"א (שם), על פי השיטות הסוברות כי איסור האכילה מעץ הדעת היה רק ביום השישי שנברא בו האדם, אבל מזמן כניסת השבת ואילך – לא נאסר עליו לאכול מעץ הדעת שכן על פי שיטות אלו יש ליישב על פי דברי התוספות שהובאו לעיל, כי רק באיסור אכילה, שגוף המאכל הוא אסור – אין הקב"ה מביא תקלה על ידי הצדיקים, שזהו גנאי להם שנהפך גופם להיות חתיכה דאיסורא, אבל בדבר שאינו אסור וטמא בעצם, אלא שהזמן קגרים ליה, וכדוגמת אכילה ביום הכפורים ואכילה לפני ההבדלה – אין על הצדיקים שמירה מיוחדת.
ומעתה, אם נאמר שאכן איסור האכילה מעץ הדעת לא היה אלא ביום השישי – נמצא כי לא היה כאן מאכל איסור בעצם, אלא איסור התלוי בזמן בלבד, ובזה כאמור אמנם אין שמירה על הצדיקים ולא מנעו מאדם הראשון משמים מלהיכשל.
עוד אפשר ליישב אף אם נאמר שהאיסור לא היה תלוי בזמן, מכל מקום לשיטת התוספות אין מונעים את הצדיק אלא בדבר שהוא גנאי לו, והיינו בדבר שאיסורו מפני פחיתותו, בעוד עץ הדעת לא נאסר מפני גנותו אלא להיפך, מפני מעלתו.
נלקח מספרו של מורינו ורבינו רה"י המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א. [שיח יצחק חולין דף ו:]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
