הגה"צ רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א סיפר, ששמע מתלמידו של הגאון רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר בארה"ב, אשר שמע מרבו, שבבחרותו למד בראדין בישיבתו של ה'חפץ חיים' זיע"א, ומדרכו של החפץ חיים היה לעורר רבות להימנות על חברת 'מזהירי שבת' – המה הסובבים בעיר ומזהירים את בעלי החניות לסגור עסקיהם בערב שבת מבעוד מועד שלא יבואו לידי חילול שבת ח"ו, ולעיתים אף החפץ חיים עצמו היה יוצא אל השוק בלא לחוס על כבודו.
פעם אחת קרא החפץ חיים לרבי אברהם שיתלווה אליו במסע הקודש ברחובות ובשווקים, ואכן, יחדיו עברו מחנות לחנות והאיצו במוכרים לסיים מלאכתם בזריזות. והנה כאשר הגיעו לאחד החנויות החל 'בעל הבית' לצעוק עליהם ולבזותם, ולא נח דעתו עד שסטר להם על הלחיים… ה'חפץ חיים' שתק ולא הגיב מאומה, וכמוהו גם רבי אברהם, והמשיכו בדרכם ובמלאכת הקודש אשר עליהם.
והנה, כעבור כמה שבועות הגיע איזה אברך אל החפץ חיים, ובכה נוראות, כי עתה אשתו מקשה לילד, והיא בסכנת חיים ממש. שאלו החפץ חיים: "האם זהירים אתם באותם שלשה דברים בהם נבדקת היולדת?". השיב האיש: "הן!". מיד אמר החפץ חיים שיקראו לרבי אברהם מהיכל הישיבה, כשנכנס רבי אברהם אל החדר, שאלו החפץ חיים: "אתה זוכר את הביזיונות שספגת מידי אותו חנווני? האם אתה מוכן למסור אותם אל האשה הזקוקה לרחמי שמים?". ורבי אברהם השיבו שאכן הוא מסכים למסור את אותם 'הבזיונות' לאותה האשה. לא עברו רגעים ספורים, והנה הגיע קול מבשר לאמור, שילדה בן במזל טוב, ויצאה מכלל סכנה, וראו כולם עין בעין, כיצד זכות הביזיונות ושמירת שבת הצילוה ממוות לחיים כפשוטו.
אמר רבי אברהם: "רבינו שתי שאלות יש עימי, ואבקש רשות לשאלם". כאשר נתנה לו הרשות, פתח ושאל: "א. מדוע ביקש הרבי ממני שאתן אותם הבזיונות, הרי גם הרבי התבזה על ידי אותו איש בליעל, ומדוע לא נתן הרבי את הבזיונות שלו? ב. אם אכן כה גדול כוחם של הבזיונות, מדוע באמת הייתי צריך להעניקם לאחרים ולא להשאירם לזכותי?".
השיבו החפץ חיים על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: "שאלת מדוע לא מסרתי אני את הבזיונות שעברתי. הנה כבר זקנתי ובאתי בימים, וכבר כמה וכמה הרפתקאי עברו עלי בימי חלדי, וממילא אינני נסער 'ואוכל את לבי' אם מבזים אותי… אולם אתה צעיר לימים וכל פגיעה בך – מגעת היא עד לעומק הלב פנימה, עד שאינך יכול לעמוד בה, ותדד שנתך במשך כמה ימים ולילות, על כן שכרך מרובה משלי. וששאלת מדוע אמרתי לך לתת אותם לזכות היולדת, כי למה נועדו כל אלו 'המעלות'? – אם לא בשביל לעשות טובה לאחרים!".
סיפור זה וסיפורים נוספים אודות מעלה זו הובאו בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כב]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
