הזוהר הקדוש בפרשת בראשית מבאר, ששם 'אדם' – אינו על שם הבשר והגוף הנראים לעין, אלא על שם הנשמה הנמצאת בתוככי האיש היהודי: הנשמה היא הנקראת 'אדם', וכמו שכתוב בכל מקום (שמות ל לב): "בְשַׂר אָדָם" – כלומר: הבשר הינו מלבוש של הנשמה הנקראת 'אדם', בשר של האדם הפנימי החבוי בתוך הבשר, וכדברי איוב: "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי" – והיינו שעורו ובשרו של האדם נקראים 'מלבוש' בלבד.
בזוהר הקדוש פרשת פנחס מובא, שרבי אבא סיפר לבנו רבי יוסי שפעם הלך עם רבי שמעון בר יוחאי בשעה בה היתה השמש חזקה. הם ראו אילנות במדבר ומים תחתיהם, והלכו וישבו תחת צילו של אחד האילנות.
ומספר רבי אבא, ששאל את רשב"י: מפני מה כל אומות העולם אינם מתנענעים – אלא עם ישראל לבדם, שכאשר הם עוסקים בתורה הם מתנענעים לכאן ולכאן בלא שום לימוד והרגל מאיזה אדם בעולם, ואינם יכולים לעמוד על מעמדם מבלי לזוז אילך ואילך?
השיבו רבי שמעון: הזכרתני דבר גדול, ובני העולם לא יודעים זאת… ישב רבי שמעון ובכה, ואמר: אוי לבני אדם שהולכים בעולם כבהמות השדה בלא שכל והתבוננות, כי בדבר זה בלבד ניכר ההבדל בין נשמותיהם הקדושות של ישראל לבין נשמותיהם של שאר העמים: נשמותיהם של ישראל נחצבו מתוך הנר הקדוש הדולק [המלכות], והנר הזה כשהוא דולק מתוך התורה הקדושה – לא שוקט האור רגע אחד, ומרצד ממקום למקום, והוא מה שכתוב: "אֱלֹוקִים אַל דֳּמִי לָךְ".
וכך הם ישראל, שנשמתם היא מתוך אותו הנר, ולכך בעת שאומרים מילה אחת של תורה – אותו הנר דולק, ולכך לא יכולים לשקוט, ומתנענעים הנה והנה לכל הצדדים כאור הנר, שהרי כתיב: "נר ה' נשמת אדם".
נפשם של שאר העמים אין בהם אור השורה עליהם, ולפיכך הם שוקטים ועומדים ולא נעים, שהרי אין להם תורה ואינם נדלקים, אלא עומדים כעצים.
אמר רבי יוסי לאביו: אשרי חלקי שזכיתי למשמע בירור דבר זה!
ומעשה שסיפר הבבא סאלי על האדמו"ר רבי יעקב אבוחצירא זיע"א. במדינת מרוקו היה דרשן אחד שהסתובב בכמה וכמה בתי כנסת, וכל חכמי מרוקו התפעלו על דרשותיו הנפלאות. כאשר אותו הדרשן הגיע לבית הכנסת של רבי יעקב זצוק"ל ודרש, לאחר הדרשה אמר רבי יעקב לסובבים אותו בנחרצות: "איש זה ערל הוא ואינו יהודי!", וביקש מהם לבדוק זאת, ואכן לאחר בדיקה מצאו שאינו מהול, ואותו האיש הודה שאינו יהודי. רבי יעקב פנה אל סובבים לו, וגילה להם מהיכן ידע דבר זה, וכה אמר: "התבונתי בעת הדרשה על אותו האיש, והבחנתי בו שלא התנענע אפילו תנועה אחת בשעה שאמר את הדברי תורה, ויהודי שמדבר דברי תורה – נשמתו זזה, ובהכרח שינוע בעת שהוא אומר דבר תורה, מובן הדבר מאיליו שאותו האיש שעמד על הבימה הינו ערל ואינו מבני עמנו".
