אך בל יחשוב הקורא שרק לימוד חיצוני של תווים וסלסולים עמד לפני הלוים, כי הזוהר הקדוש כתב: "בשיר – דא חכמה", ומפרש והולך שהמילה 'שיר' מורכבת מ'שר' והאות י' שרומזת לחכמה, ועוד מבאר סודות טמירים בחמשת הנימין של הכינור שכל אחד מכוון כנגד שם אחר, ועשרת מיני הניגונים שפועלים תיקונים במרום.
ובסידור האר"י הובא, שהיו ללויים כוונות יחודיות בטעמים על פי עליית הספירות. והיינו, שיש את הניגון החיצוני במעשה הידיים, ויש את הכוונות הנסתרות במחשבה, שאף בהן צריכים הלוים להשתלם.
ובמסכת ערכין אמרו שבכינור של מקדש היו שבעה נימין, אך בכינור של ימות המשיח יהיו שמונה נימין, ואילו לעתיד לבוא בעולם הבא יהיו בו עשרה נימין. וזהו ה'נבל עשור' שנזכר בספר תהלים. והכוונה לשבעה תווים, שכידוע שישנם רק שבעה קולות בסולם התווים, ובשמונה חוזרים שוב לאותו קול רק בסולם אחר. אולם בימות משיח נזכה להכיר תו חדש, ובעולם הבא עוד שנים נוספים. ויש בכך גם רמז שהכל מכוון גם כנגד עשרת הספירות, שגם הן מתחלקות לשבע תחתונות ושלוש עליונות, ולעתיד לבוא הכל יושלם ויגיע למספר עשר וההשגה תהיה בשיאה.
לא לחנם ביקשו הנביאים לעורר ולהשרות על עצמם מרוח הקודש על ידי נגינה, כאמור אצל אלישע: "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". ורבי חיים ויטאל בספר 'שערי קדושה' מפרש, כי על ידי "מתק קול הניגון נופל על הנביאים התבודדות בעריבות הקול, ומפשיטין נפשם, ואז המנגן מבטל הניגון, ובני הנביאים נשארים באותו הדבקות העליון ומתנבאים".
רבי שלמה אלקבץ בפירוש 'מנות הלוי הביא בשם זקן אחד, שלכן אחשורוש לא הביא כלי נגינה במשתה אשר עשה, כי חשש פן על ידי התרוממות הנפש בנגינה יחדלו ישראל מסעודת המשתה, ובכך תופסד עיקר כוונתו שבאה להכשיל את ישראל.
עוד על מעלת השירה והניגון, ואודות תפארת יקר שירת הלויים אשר היה בבית מקדשנו, ראה מש"כ ב'שיח יצחק' על מסכת ערכין דף י"א ע"א.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כג]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
