שאלה: חולה הנמצא בביתו ואין באפשרותו לצאת החוצה, ורוצה לברך ברכת הלבנה דרך החלון, אך דא עקא שכשהגיע זמן הברכה אינו מצליח לראותה מחמת זוית המיקום שלה, ולכן הוא מבקש להתחכם ולהציב מראה מחוץ לחלון כדי לראות בה את דמותה של הלבנה – האם יועיל הדבר ויוכל לברך באופן זה? וכיצד הדין אם אכן הוא רואה את הלבנה דרך החלון, האם צריך להקפיד לפתוח את החלון בכדי לראותה ישירות ללא הפסק? ואם נאמר שאכן יש להקפיד בכך, וכי גם כל מי שנושא משקפיים יצטרך להסירם קודם הברכה?! וזו לא שמענו!
תשובה: ה'צפנת פענח'כתב להוכיח מהסוגייה בחולין שראייה על ידי מראה לא נחשבת ראייה, שכן הגמרא דנה במקור הדין שהולכים אחר חזקה, ומביאה ראיה מכך שכהן מסגיר בית על פי מה שראה בעודו בפנים, והרי יתכן שעד שיצא כבר התמעט שיעור הנגע וההסגר שלא כדין, ובהכרח שהולכים אחר חזקה שהנגע נשאר כהוויתו.
ואם נאמר שראייה דרך מראה אכן נחשבת לראייה גמורה, אם כן ניתן לדחות את הוכחת הגמרא שהולכים אחר חזקה, שהרי אפשר לראות את הנגע מבחוץ באמצעות מראה שמשקפת את דמותו? ומוכח, שבמקום שיש דין ראייה, ראיית הדבר דרך מראה אינה בכלל זה.
אולם כתב שאפשר לדחות, על פי מה שפירש רש"י שנגע שנמצא בבית אפל אינו מטמא, כיון שנאמר בפסוק 'כנגע נראה לי' ודרשינן 'לי' ולא לאורי, שראייה על ידי סיוע האור לא נחשבת ראייה של הכהן. ואם כן יש לומר, שבראיית נגעים יש דין מיוחד שיראה הכהן בעיניו ממש, ולא מועיל ראייה על ידי אמצעי נוסף, כמו אור, והוא הדין מראה, ואין ללמוד שבכל התורה ראייה דרך מראה לאו שמה ראייה.
אך הנה, בגמרא במסכת ראש השנה שנינו, שאם ראו שני עדים את הלבנה במים אין מעידים לקדש את החודש על פי זה, ומבואר שהיכן שיש דין ראייה צריך לראות זאת בבירור, ולא מועיל שמבחין בהשתקפות הדבר במים. ולפי זה גם ראייה במראה כיוצא בזה.
אך אם כן יוצא לכאורה חידוש גדול יותר, שכן עוד שנינו שם, שאם ראו את הלבנה בעששית אינם מעידים עליה, ובפשטות הכוונה כמו שמצינו לגבי ראיית ערוה בעששית שרואה דרך זכוכית, ויוצא איפוא, שגם ראייה דרך חלון אינה נחשבת לראייה.
ואכן,על פי גמרא זו העלה רבי שמואל אבוהב בעל ה'דבר שמואל' אב"ד בק"ק 'ונציה' עוד בשנת ת"י, שהרואה את הלבנה דרך אספקלריא או מראה של זכוכית – אינו יכול לברך ברכת הלבנה. וממה שבשאלתו פירש 'אספקלריא' שהיא מראה והוסיף לדון ב'מראה של זכוכית' – משמע שמדובר בחלון, ואם כן מבואר שגם ראייה דרך חלון יש בה חסרון.
אולם ב'שבות יעקב' נשאל אודות דיינים הנושאים 'בתי עיניים', אם צריכים להורידם בשעה שעושים חליצה לעיניהם. וכתב לדבר פשוט שהרואה דרך זכוכית הוי ראייה גמורה, ומה שנאמר בקידוש החידוש שראו הלבנה בעששית, היינו שגם כן ראו את השתקפות הלבנה בעששית המונחת בארץ, ולא דרכה, והסתפק שמא גם הדבר שמואל לא דיבר בחלון אלא בהשתקפות בזכוכית.
וכן כתב ב'הלכות קטנות', שאין שום חשש לעולה לתורה לברך על התורה בעודו לבוש משקפיים, וכן כתב לגבי ראיית זקן דרך זכוכית, וראה גם במג"א לגבי ברכת 'מאורי האש' מבעד לזכוכית. וב'פתח הדביר' וכן פסק הברכי יוסף להתיר לכתחילה לברך ברכת הלבנה דרך זכוכית החלון.
לעומתם בשו"ת 'קול אליהו' ביאר שאף אם הגמרא עסקה בראייה דרך עששית, אין ללמוד מכך לברכת הלבנה, מאחר ומבואר שם שיש חשש שמא יטעו בהבחנת חידושה של הלבנה, מחמת קוטנה, כשבאמת מדובר בענן, כי דרך הזכוכית [וכן בכל דבר המשתקף] לעוות את המראה, אך ברכת הלבנה הנעשית כעבור כמה ימים מחידושה אין במה לטעות ואין שום חסרון בראייה דרך זכוכית [או במראה (כמבואר שם)], וציין שהדבר שמואל עצמו כבר העלה חילוק זה אלא שהחמיר מספק. וכעי"ז כתב וב'תפארת ישראל'
ויוצא לפי דעות אלו שהעיקר תלוי בהבחנה ברורה של הדבר שצריך לראות, ולפי זה כיום שהזכוכיות נקיות וחלקות, והראייה בהן ברורה ונהירה, לא יהיה חסרון לברך על ראייה כזו. ולכאורה הוא הדין למראות של זמנינו שהן חדות-מראה, ורואים בבירור את הדמות המשתקפת בהן.
וראה עוד מש"כ ב'שיח יצחק' עמ"ס זבחים (ב א) בענין שהכהן צריך לראות דרך המראה את פני הנשים המביאות כפרה. ועוד ב'שיח יצחק' עמ"ס בכורות (מד א) בענין ברכה על התורה, כשקורא מהספר תורה באמצעות המשקפיים.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף י]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
