נאמר בספר תהלים מזמור ע"ט: "מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים. נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ. שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאֵין קוֹבֵר". חכמינו זיכרונם לברכה במסכת סנהדרין מבארים, 'חסידיך' – הם אותם צדיקים שנהרגו, 'עבדיך' – הם אותם אלו שבתחילה לא זכו ללכת בדרך ה' ולקיים מצוותיו, אך מאחר שמתו על ידי גויים הם נקראים 'עבדי ה"! ומיתה זו שבאה עליהם בלא עת – היא כפרתן להגיע לחיי העולם הבא.
וכן כתב הרמב"ם ב'אגרת השמד' המפורסמת שכתב לבני תימן: "ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם, אפילו היו עוונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו, הוא מעולם הבא, ואפילו לא היה תלמיד חכם".
צא וראה על מעלתם וזכותם של 'הרוגי מלכות' בדברי הגמרא מסכת פסחים כאשר נשמת בנו של רבי יהושע בן לוי חזרה לו אחר שנפל למשכב, שאלו אביו רבי יהושע בן לוי מה הוא ראה למעלה? והשיב: "…שמעתי שהיו אומרים, הרוגי מלכות אין אדם יכול במחיצתן!". ומי הם הרוגי מלכות? מבארת הגמרא הם הרוגי לוד. פעם אחת, מצאו את בתו של הקיסר הרוגה, והאשימו את היהודים ברציחתה, וגזרו להשמיד את כל ישראל, ובאו שני אחים קדושים 'לוליינוס ופפוס', ותלו את דבר רציחתה בעצמם – וציוה טוריינוס הרשע להוציאם מיד להורג.
ובמדרש 'כונן' מובא, כי 'הרוגי מלכות' ו'בחוני שמד' אשר מסרו נפשם למיתה על יחוד השם, נשמותיהם זוכות לעלות לגן-עדן העליון, והם נמצאים יחד עם נשמות הצדיקים, וקתדראות [בימות מוגבהות] של אבנים טובות ומרגליות ומיטות מוצעות שם, ויושבים ומודים ומשבחים להקב"ה חי העולמים ונהנים מזיו השכינה.
משנת רבינו האר"י הקדוש
וכך מבואר מדברי רבינו האריז"ל, שגם לאותו שלא קיים מצוות ה' בחיים חיותו יש כפרה גמורה בהריגתו, וכך כתב המהרח"ו בשמו בספר 'לימודי אצילות', וזו לשונו: "ודע, כשנהרג אדם מישראל ע"י אומות העולם, אע"פ שאינו צדיק, כיוון שקיבל עונשו בזה שנהרג בלא משפט, מיד בא אורפניא"ל [אור-פני-אל] המלאך ולוקח נשמתו, ותכף מתעורר יוצפחירו"ן לקראתו, ולוקח הנשמה מיד אורפניא"ל, ומכניסה בפתח שהוא ממונה עליו, וחוקק נשמתו וכו' כי זה נקרא 'פורפירא דמלכא' [-לבוש המלך], ואח"כ מבהיק יותר, ונקרא 'נר דלוק'. ולעתיד לבוא יתלבש בקב"ה לבוש אדום זה וינקום דם עבדיו השפוך, וזהו מה שכתוב: 'מדוע אדום ללבושך'.
"ונשמה זו, הואיל ונחקקה בפורפירא [בבגד של המלך העליון], אע"פ שאין בה מעשים טובים, ולטובתה נשברה ונהרגה, ואחרי שנזדככה – נותנים אותה בחופה הראויה לה לפי ערכה, כי בהיכל זה יש חופות רבות מאוד… פותחים לה חלון אחד וכו' ומחלון זה בא לה קורת רוח ואור מגן עדן, ונותן בה כח לישב בחופה זו, ואור זה הבא אליה דרך חלון נקרא רוח חיים".
מעלתן של הנהרגים ע"י גוי
על מעלתם של הרוגי הגויים, נוכל ללמוד עוד מדברי הזוה"ק פרשת בראשית, וז"ל: "וכשמתחדשת איזו הריגת ישראל על ידי הגויים, אז לובש המשיח 'לבוש מלכות', ושם באותו הלבוש חקוקים ורשומים צורות כל אלו שנהרגו ע"י הגויים, ולכן הוא מתלבש בזה הלבוש כדי לצייר בו צורת הרוג זה, ואחר כך עולה המשיח עם זה הלבוש למעלה, ונחקקת שם צורת אותו ההרוג תוך לבוש המלכות של הקב"ה, ועתיד הקב"ה ללבוש לבוש מלכות זה, כדי לזכור נקמת עמו ישראל, ולדון את העמים שהרגו את ישראל, דכתיב ידין בגוים מלא גויות".
עוד מבואר שם בזוהר הקדוש פרשת בראשית, כי ישנם שבעה היכלות בגן עדן, ושם הזוהר מונה היכל היכל זה למעלה מזה, ומי הוא שזוכה לשבת בכל היכל. ובהיכל החמישי שם נמצאים גם הנהרגים על קידוש השם, וכך אמרו שם:
"בהיכל החמישי עומדים כל אותם בעלי תשובה שלימה, ששבו מחטאם והתנחמו מהם, ונשמתם יצאה בטהרה. וכל אותם שקידשו את שם קונם וקיבלו עליהם מיתה [שהיו יכולים להינצל ממיתה ע"י שמד, ובחרו למסור את נפשם]. ובהיכל זה נמצא מנשה מלך יהודה שקיבלו הקב"ה בתשובה שלמה, וחתר לו חתירה בכדי לקבל אותו… והם מתעדנים בעידון גדול בכל יום ויום".
ואמרו עוד לגבי היכלות של עולם היצירה: בהיכל הרביעי, יש מלאך ששמו גדריהא"ל, שהוא ממונה על כל הנשמות שנהרגו על ידי הגויים, להכניסם ולרשמם תוך לבוש הכבוד של הקב"ה, והם רשומים שם עד היום שהקב"ה ינקום נקמת דם עבדיו ששפכו הגויים, דכתיב ידין בגוים מלא גויות [פירוש שהקב"ה ידין את הגויים ויענשם עד שמקום המשפט יהיה מלא גויות מפגרי הגויים], מחץ ראש על ארץ רבה וימחץ את ראשם וישפילם עד הארץ על ידי מכה גדולה.
גופות שלמים לאחר שלשים שנה!
הסיפור שלפנינו סיפר הגר"ש שבדרון זצ"ל בבואו להוכיח שהרחוק מתורה, גם אם יראה בעיניו מופתים, לא יכניע את לבו. וממנו נלמד מה שגבה מעלת הרוגי המלכות, אף אם היו רחוקים מהתורה:
אספר לכם מה ששמעתי מפלוני שהיה קצין בצבא, וכשהביאו ממצרים אחרי שנים רבות את שני הבחורים התימניים שהלכו להתנקש ב'לורד מוין' – אליהו בית צורי, ואליהו חכים.
היה זה לפני שנים רבות, כשהם רצו להרוג את ה'לורד' שהיה ממונה מטעם הנציב העליון במצרים, ובשעת ביצוע המעשה, נתפסו ונידונו לתלייה. לאחר שנהרגו, קברו אותם במצרים, וכעבור שנים רבות, כשלושים שנה, המצריים השיבו את גופם בארונות, והם היו שלמים לגמרי! אפילו את החבל על הצואר הכירו!
וכך כתוב בגמרא (פסחים נ א) 'הרוגי אומות העולם אין אדם יכול לעמוד במחיצתם'…
השבוע היה אצלי אותו קצין שהשתתף בקבורתם, והיו בביתי כמה אנשים, וביקשתי מהם שישמעו את הסיפור מפי בעל העובדא, הוא סיפר להם שגם הוא היה עד לכך שגופותיהם היו שלמות.
מתוך סדרת הספרים "שיח יצחק" על הש"ס
מתוך ספר "שיח יצחק" מסכת סנהדרין
