זקנו של החיד"א המקובל רבי אברהם אזולאי בספרו מגלה טעם חדש לכך שצריך לשחוט בהמה בשני סימנים. כי הרשעים מתגלגלים דווקא בבהמות, וכיון שהרשעים חוטאים בפיהם בשני דרכים, הן במה שמכניסים לפיהם מאכל אסור והן במה שמוציאים מפיהם דיבורים אסורים, לכך נענשים שצריך לשחוט להם את שני הסימנים, הקנה שדרכו נושמים ומוציאים הבל פה, והושט שדרכו מכניסים מאכל לגופם, ורק על ידי כך עולים מידי טומאתם ונטהרים לאכילה. מה שאין כן מי שנתגלגל בעוף, עוונו מועט, ולכך בא על עונשו במה שנשחט בסימן אחד.
ואף שלא פירש הטעם מה שהדגים אינם צריכים שחיטה, מדבריו נראה שהענין כמו שכתב הרמ"ע מפאנו בספרו 'כנפי יונה', שהנפשות המגולגלות בדגים הן נפשות הצדיקים אשר אינם צריכים אלא מירוק מועט ביותר. והביא עוד בשם האר"י ז"ל, שלכן מצוה מן המובחר לאכול דגים בשבת, ובפרט בסעודה שלישית שהיא עת רצון, כי אפשר שיזדמן לו דג שנפש טהורה גנוזה בו, ויזכה לתקנה ולהעלותה למקומה הראוי לה. ולפי זה גם מובן שדגים אינם טעונים שחיטה כלל, והן הן הדברים הכתובים ב'תיקוני תשובה' להאריז"ל.
ונראה שטעם זה עולה בקנה אחד עם הטעם המובא בגמרא כאן, שטעם החילוק מפני שהדגים נבראו מן המים, כי זו עצמה הסיבה שצדיקים מתגלגלים בדגים, כיון שהם חומר זך מן המים ובלי שייכות לטומאה, ומאידך הרשעים מתגלגלים בבהמות שהם חומר עכור וגס, והבינונים באים בגלגול בעוף שהחומר שלו ממוצע.
ובעצם חלוקה זו של דרגות הגלגול בבעלי חיים, מפורש כן בדברי ה'אור החיים' הקדוש על הפסוק: "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ", ומבאר שהטעם שאמר הפסוק לשון 'ירידה', על דרך מה שאמרו רבותינו, כי באמצעות מעשה האדם – ירד הוא במדרגתו מבחינת אדם לבחינת דגים, ולבחינת עופות, ולבחינת בהמה, ולבחינת שרצים, כי כפי ערך החטא ישפל אדם מבחינת מעלתו, עד אשר ירד מטה מטה רחמנא ליצלן. והוא שרמז בפרשת בראשית בשעת הבריאה את החילוקים בין הנשמות, להיכן הן יורדות, וכיצד הן באות על תיקונם, שיש בזה כמה מדרגות:
א. הקדים לומר ירידת נפש אדם למדרגת הדגים, "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם", כי ירידה המיועדת לנפשות הרמות כי יחטאו, היא שתרד נפשם להתגלגל בדגים, ולזה יחס הכתוב להם במקומם 'אסיפה', כי אין להם להצטער בצער שחיטת חרב, אלא אסיפתם מתרת אותם.
ב. אחר כך אמר ירידה הפחותה ממנה, והוא גלגול הנפש בעוף, וזהו שכתוב: "וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם", וזה יצטרך צער יתר על הדגים, וציווה הקב"ה בו חצי שחיטה, כאותה ששנינו רוב אחד בעוף.
ג. אחר כך אמר ירידה נוספת, והיא: "וּבַבְּהֵמָה", שהיא בחינה גרועה יותר, וצערו מרובה, כאותה ששנינו רוב שנים בבהמה.
ד-ה. אחר כך אמר ירידה שהיא בדומם וצומח, והוא אומרו "וּבְכָל הָאָרֶץ", תיבת הארץ תגיד על הדומם, ותיבת בכל רמז בה הצומח.
וכל אלו הם ירידות הנפשות אשר ישנם בתקוות התיקון לשוב לקדמותם, כי מהדומם יעלה לצומח, ומהצומח יכנס בבעל חי בלתי מדבר, ומבעל חי בלתי מדבר יעלה לבעל חי מדבר.
ו. וישנו עוד בירידה פחותה, והוא כליון שאין אחריו תקוה, והיא ירידה לבחינת שקצים ורמשים, וזהו שכתוב: "וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" – זה אבדה תקותו, והם בחינות הרשעים הממירין דתם, פושעי ישראל אשר הפליאו עשות.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כז]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
