מבואר בגמ' "רבי יצחק בן יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי, אשכחיה ההוא סבא, א"ל: לית כאן שומרי תורה? הלך רבי יצחק וספר דברים – לפני רבי אבהו, והלך רבי אבהו וספר דברים לפני רבי אמי ורבי אסי, ולא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורין"
ושוב אנו פוגשים בדמותו של 'ההוא סבא', הנזכר בעמוד זה בפעם השנייה, וכאשר נראה ממהלך הדברים היה הוא זה שגרם לכך שחכמי ישראל יוציאו את הכותים מקהל ישראל, כשגילה שלא ניתן לסמוך על כשרות הכותים, ומני אז עשאום כגויים גמורים. ואמנם מן הראוי לדון ולברר בהרחבה: מיהו אותו סבא אשר על ידו גדרו גדר עולם בפסילת הכותים?
ההוא סבא נזכר במסכתין עוד שתי פעמים נוספות ובתלמוד כולו – 43 פעמים, החל מתקופתו של רבי עקיבא שהיה דור רביעי לתנאים ועד לתקופתו של רב אשי שהיה דור שישי לאמוראים ומחותמי התלמוד. תקופה המתפרסת על פני כ- 400 שנה.
ויש לדון: האם מדובר כאן באנשים אקראיים, שאין כל קשר ביניהם, אשר את כולם כינו חכמי הגמרא בשם ההוא סבא, או שמא מסתתרת כאן כוונה סמויה לכסות על דמות אחת ויחודית?
ואכן, התוספות על אתר מביאים שיש המפרשים, שבכל מקום שנזכר בש"ס ההוא סבא הכוונה לאליהו הנביא. ולמרות שרבותינו התוספות לא גילו לנו מי הם היש מפרשים, מכל מקום מצאנו כן גם בפירוש תוספות 'חכמי אנגליה', שכל ההוא סבא שבש"ס הכוונה לאליהו הנביא.
ובספרו של רבינו יהודה החסיד מובא ש'סבא' עולה בגימטרייה 'הוא אליהו' (עם הכולל), משמע שסובר שכך פירושו של דבר. וגם רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו החזיק בדעה זו, וכתב שכן הוא על דרך האמת.
את המקור לדברים אלו, יתכן ויש למצוא כבר בפסיקתא דרב כהנא, שם מסופר סיפור פלאי על רבי אלעזר בנו של רבי שמעון:
רבי אלעזר ברבי שמעון התמנה להיות 'אנגרבטיס' – ממונה להוציא אנשים לעבודות כפייה.באחת הפעמים התגלה אליו אליהו הנביא בדמות סבא אחד ואמר לו: 'אנא ממך, התקן לי בהמה לרכב עליה ולהוליך את חפצי'. שאלו רבי אלעזר: 'וכי מה ברשותך לטעון?'. אמר לו: 'החמת שלי השחוקה וטליתי'. אמר רבי אלעזר: 'ראו זקן זה, שאני יכול לטעון ולהוביל אותו לסוף העולם, והוא מבקש ממני בהמה?', הרכיבו על כתפיו והיה מעלה אותו על הרים ומוריד אותו לעמקים, ומעביר אותו שדות וקוצים, לבסוף התחיל הזקן להכביד עצמו עליו. אמר לו רבי אלעזר: 'זקן זקן, הקל את משקלך ואם לאו אני משליכך'. אמר לו הסבא: רוצה אתה לנוח? הכניסו לשדה אחת והושיבו תחת אילן אחד ונתן לו אוכל ומשקה, ושאלו במפתיע: 'למה לך כל ההתרוצצויות הללו, וכי לא טוב לך שאלמד אותך אומנות אבותיך – לימוד התורה הקדושה?'. שאלו רבי אלעזר: 'ואתה יכול ללמדני?'. 'כן' ענה הזקן, ולימדו אליהו הנביא במשך י"ג שנה, וכיון שלמד תורה תשש כוחו שאפילו את טליתו לא יכל לטעון.
מעשה אחר, הדומה מאוד במסר שבו, מצינו בזוהר הקדוש :
רבי אלעזר ברבי שמעון – פגש בו אליהו הנביא בדמות סבא אחד ועלם קטן עמו, והיה לפניהם מעבר מים רבים שביקשו לעבור אותו. קרא רבי אלעזר לעבריהם: סבא, הרם ארים אותך על כתפי האחת ואת העלם על כתפי השנייה ואעביר אתכם את המים. אמר לו אותו סבא: 'וכי אינך מורה הדור אתה, וכיצד תעבירני?'. אך רבי אלעזר בשלו: 'אם אחפוץ, אוכל לתפוס אותך ואת הילד ולהשליך אתכם לצד האחר בחצי מיל'. שוב שאלו הסבא: עסקת בתורה? אמר לו: כן. אמר לו: 'וכי היא לא נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם?'. אמר לו רבי אלעזר: התורה נקראת גם רפואה, ואף הוא שתה הימנה הרבה מאוד, ובכך התחזק כוחו עוד יותר. ומיד העביר אותם את המים. ולאחר כמה חילופי דברים נעלם אותו סבא כמי שלא היה, מיד הבין רבי אלעזר שהיה זה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.
הרי לפנינו בעליל, שאליהו הנביא מתגלה בדמותו של סבא, ואף נקרא בשם 'חד סבא', בדומה ל'ההוא סבא'.
אליהו מתגלה לצדיקים בדמות זקן
תיאור זה, על אודות אליהו הנביא, שמתגלה בדמות סבא, מצוי רבות גם לאורך הדורות. כאשר באגרת רב שרירא גאון מתאר את גדולת מר יוסף גאון, שהיה חסיד מופלג, והיו מספרים עליו שזכה שאליהו הנביא זכור לטוב, שפעם אחת הופיע אליהו בישיבתו, ואמר לתלמידיו: 'פנו מקום לאדם זקן שבא', ולא היו מבינים את כוונתו, כי לא ראו שום אדם לפניהם, ומזה ידעו שזכה לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב, ומאותו יום והלאה נהגו להניח בפומבדיתא מקום פנוי ליד ראש הישיבה מצד ימין, לכבוד אליהו.
בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג הובא: מצאתי בשם הר"ר ברוך שסיפר שפעם אחת אכל רבינו אפרים ז"ל מדג שקורין 'ברבוטא', ובלילה נראה לו זקן אחד בעל שיבה ובעל שער והדר פנים ומגודל זקן, והביא לו קופה שרצים ואמר לו: קום אכול. ונרתע מאוד ואמר לו: והלא שרצים הם?! אמר לו: כך אלו מותרים כמו אותם שאכלת היום, ובהקיצו ידע כי אליהו זכור לטוב הוא, ומהיום והלאה פירש מהם.
ואף בדורו של מרן ה'בית יוסף' היה חכם אחד ושמו רבי אברהם טריויש הצרפתי, שגם זכה להסכמת הבית יוסף על ספרו 'ברכת אברהם', ובהקדמתו מספר כיצד אליהו הנביא נגלה אליו, וכה דבריו:
"לזכר טוב, זכרון לפני ה' ולזכרון לבני ישראל ולסימן טוב, שנת ר"ן, נר ה' נשמת אדם, הייתי מלמד תלמידים בעיר 'רוביקו' ורחוקה מהעיר המהודרה 'פירארה' כמהלך יום. אז הייתי בן עשרים שנה, נראה אלי בחלום בליל שבת בפרשת בשלח… והייתי יושב בראש הספסל אצל ראש השולחן בצד דרום… ושם כנגדי יושב על ראש הספסל האחר אדם זקן מאוד ובעל זקן לבן בשערות ארוכות ואחוריו היה סמוך לכותל והיה הכותל ההוא לצד מזרח… וישאלני הזקן ויאמר אלי בזה הלשון הקודש, באהבה, כאהבת האב אל הבן, ויאמר: בני, מי היה גדול בנביאים… אמרתי אליו גם אני בלשון הקודש…" ומתאר את הדו שיח בדברי תורה שהתנהל ביניהם, וממשיך ואומר: "וכל ימי אמרתי בדעתי כי אותו זקן אשר ראיתי בחלום ודבר עמי ואני עמו הדברים הנזכרים היה אליהו הנביא זכור לטוב שנגלה אלי בחלום בזכות אבותי הקדושים ז"ל, כי מזרע המאור הגדול רש"י ז"ל – אנחנו".
גם השל"ה הקדוש כשמביא סגולה בשם הרמ"ק כיצד יש לבטל מחשבות רעות, שאותה למדה מזקן אחד, כותב, שפשוט שזה הזקן היה אליהו הנביא, ולרוב ענוותנותו של הרב לא רצה לגלות.
מדוע אליהו מופיע לפעמים בגלוי ולפעמים בסתר?
אלא שעדיין צריכים אנו להבין את פשר הנהגותיו של אליהו הנביא בקודש, מפני מה הוא מתגלה לעתים בצורה מבוררת, ואילו בזמנים אחרים מסתתר מאחורי דמויות שונות, ונראה כאחד מבני האדם כאן בעולם?
על כך משיב המהר"ש אלגאזי, כי עיקרו של דבר תלוי בדרגת האדם אליו מתגלה אליהו ובא, שאם מדובר באחד שזכאי לחזות בפני קדשו – הוא מופיע לפניו בצורה ברורה, אך כאשר יש הכרח שהוא יתערב בנעשה כאן בעולם, מבלי שתהיה זכות לסובבים לראותו, הוא מתגלה בדמות כלשהי שאין הרואה אותו יודע שמדובר באליהו הנביא כלל ועיקר.
בדרך אחרת מבאר בספר 'מגיד תעלומה',שאליהו הנביא מתגלה בדמותו האמיתית רק בהקשר של דבר טוב, ולכן גם אנו מקפידים תמיד לומר: 'אליהו הנביא זכור לטוב', אך במקומות שהיתה בפיו בשורה רעה או שמדובר בצרה כלשהי או בהקשר שלילי, הוא נדמה כאחד מבני היישוב.
נלקח מספרו של מורינו ורבינו רה"י המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א. [שיח יצחק חולין דף ה] ועיין שם שהאריך והביא גם דעות החולקות.
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
