ב'שולחן ערוך הרב' כתב הלכה למעשה, שמי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות מהתלמוד והפוסקים כמו הרא"ש וב"י או אפילו בלימוד המביא לידי מעשה לבדו כמו הלכות פסוקות אינו משיג, והנהו כבור שאינו מבין את שלומד, שיכול הוא להשקיע את כוחו יותר במלאכה ובשאר הזמן יקבע עתים לתורה, ומן הממון שירויח יחזיק תורה שילמדו בעיון, ויהא נחשב לו שתורתם נקראת על שמו, וכפי הנראה שמקורו הוא מגמרתינו.
אך גם הוא מדבר במי שזקוק לכך מפאת דוחק השעה והפרנסה, שאינו צריך לדחוק עצמו ולחיות חיי צער כדי להיות מאלו שתורתם אומנותם, כלומר שאם יש לו די פרנסתו צריך לשבת להגות בתורה בכל אופן, וכפי שנתבאר לעיל שאפילו אם קורא תהלים יוצא ידי חובת תלמוד תורה [אלא שהוא דבר שאינו מצוי, שאדם אינו צריך לחפש מזונותיו]. ואף לגביו כותב, שאם אהבת התורה בערה בו ימשיך לעמול בה למרות שאינו מצליח.
אך אותו תלמיד שמבקש לפרוק מעליו את עול לימוד התורה, לא מפאת צמצום מזונותיו אלא רק מעצם העובדה שאינו מצליח בלימודו כפי ציפיותיו, אין לו לחדול מניסיונותיו, אלא אדרבה, להתעקש ולבקש את תורת ה' בכל מאודו.
וכך מפורש בדברי ה'שולחן ערוך הרב' עצמו שגם מי שהוא שכחן גדול בטבעו, ואף אם יחזור פעמים רבות לא יזכור את שלמד כי אם לזמן מועט, אף על פי כן מחויב הוא ללמוד שוב ושוב כי לא עליך המלאכה לגמור, ואף מציע לו סדר לימוד בהתאם ליכולת הזכרון שלו, עיי"ש.
ברם, אם כל דברינו עסקו בימים כתיקונם, בהם יכל אדם מישראל גם לקבוע עתים לתורה וגם לבקש את מזונותיו במלאכות שונות שלא יפגעו ברמתו הרוחנית, אך הלא כשאנו דנים הלכה למעשה בזמנינו – אנו, שהחושך יכסה ארץ וניסיונות רבים אורבים לאדם מחוץ לפתח בית המדרש על כל צעד ושעל, כיצד ניתן לעזוב את מקור חיותנו רק בגלל שניתקל בקושי זה או אחר בלימודנו?
וכה דברי מרן בעל ה'קהילות יעקב' בספרו 'חיי עולם': לא כימים הראשונים הדורות שלנו, כי מלפנים, גם הנער שיצא למלאכה היה נותר נאמן לה' ותורתו, כי הסביבה היתה ספוגה אמונה ושמירת התורה, אולם דור יתום כשלנו המלא באפיקורסות, והרחוב מגרה בכל מיני גירויים שלא היו מימות עולם, הנער שלא יעסוק בתורה בצעירותו קרוב לודאי שיצא רחמנא ליצלן לתרבות רעה. וממילא אף מי שאינו בעל כשרון צריך להישאר באהלה של תורה, ופעמים דווקא אותו שאינו מוכשר עולה ומתעלה הרבה יותר מבעלי הכשרונות, והכל תלוי בסייעתא דשמיא.
גם על נחיצות יסוד הכוללים קבע, כי רק על ידי פרישות גמורה מדרכי העולם הזה יוכל אדם לגדול ולעלות במעלות התורה, שלא כמו בימים עברו, אך אין כאן המקום להאריך בזה, וכל שואל בדעת – יעשה כפי הוראת רבותיו.
נלקח מספרו של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [שיח יצחק חולין דף כד]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
