
הכוח הטמון בעשבי השדה
לאחר שלשה ימים שעם ישראל הלכו במדבר ללא מים, הגיעו למקום שיש בו מים מרים
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ אֲדֹנָי [יָהֹוֶהָ] בְּיוֹם צָרָה, יְשַגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:
יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ:
יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶיךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה:
יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא:
נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא אֲדֹנָי [יָהֹוֶהָ] כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ:
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ אֲדֹנָי [יָהֹוֶהָ] מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ:
אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם אֲדֹנָי [יָהֹוֶהָ] אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר:
הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד אֲדֹנָי [יָהֹוֶהָ] הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֲבִיר יַעֲקֹב, קְדוֹשׁ יִשְֹרָאֵל, שֶׁבִּסְגוּלַת קְרִיאַת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה, תִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל כָּל יִשְרָאֵל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזּוּ (יאמר את שם העיר או האזור שנמצא בו), וְתִשְׁמְרֵנוּ מִיַּד אוֹיְבֵינוּ וְכָל הַקָּמִים עָלֵינוּ. וְתַצִּילֵנוּ מֵרָעָה וּמֵרָעָב וּמִשְּׁבִי וּמִבִּיזָה וּמִכָּל פַּחַד וּמִכָּל צַעַר, וְתַכְנִיעַ וְתַשְׁפִּיל אֶת כָּל אוֹיְבֵינוּ, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד (יכוין בשם: תעאו) בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן. וּכְשֵׁם שֶׁעָנִיתָ לְיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל כְּשֶׁאָמַר וְאֶעֱשֶה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעוֹנֶה אוֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה מִתְפַּלֵל כְּשֶׁהָיָה יוֹאָב בַּמִּלְחָמָה, יַעַנְךָ אֲדֹנָי בְּיוֹם צָרָה יְשַגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, הוּא הַשֵּׁם שֶׁאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לָאֵל הָעוֹנֶה אוֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, בְּשֵׁם הַזֶּה אֶקְרָא אֵלֶיךָ (יכוון במחשבה: אהיה יהו"ה אדני) יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. וּזְכוּת הַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מִהַמִּזְמוֹר הַזֶּה, וּנְקוּדוֹתָיו וְתֵיבוֹתָיו וְאוֹתִיּוֹתָיו וּטְעָמָיו, יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְרָאֵל יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזּוּ (יאמר את שם העיר), לְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה:
אָנָּא מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן, פְּדֵה אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב מֵחֵמָה, וְהָפֵר תָּפֵר עֲצַת כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ. יִהְיוּ נֶגֶד פָּנֶיךָ צָרוֹתֵינוּ, וּרְאֵה בְעָנְיֵינוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ, וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה קְדוֹשׁ יִשְרָאֵל. זְכוֹר נָא בָּנֶיךָ עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים מְצַפִּים לִישׁוּעָתְךָ כָּל הַיָּמִים. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ, וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ. חַי וְקַיָּים, עֲשֵֹה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בְּשֵׁם אֲדֹנָי צְבָאוֹת, לְנַצֵּחַ בּוֹ אוֹיְבֶיךָ, וּבְשֵׁם אֱלֹהִים צְבָאוֹת וּבְשֵׁם אֵל שַׁדַּי צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, לִשְׁמוֹר כָּל יִשְרָאֵל וּבִפְרַט יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזּוּ (יאמר את שם העיר). בְּשֵׁם אהיה כֶּתֶר וּבְשֵׁם הויה תִּפְאֶרֶת וּבְשֵׁם אדני הֵיכַל קָדְשְׁךָ תְּשַגְּבֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ, וְיַעַמְדוּ מְלִיצֵי יוֹשֶׁר לְהַכְנִיס תְּפִלָתֵינוּ לְפָנֶיךָ לְמַעַן רַחֲמִים הַמְרוּבִּים, כְּדִכְתִיב: כִּי אֵל רַחוּם אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבוֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם. עֲשֵה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
לאחר שלשה ימים שעם ישראל הלכו במדבר ללא מים, הגיעו למקום שיש בו מים מרים
בעוונות הרבים, אחת הרעות החולות של דורנו היא תופעת ההפלות, אשר רבים אינם מבינים את
שלשה חגים יש לנו במשך ימות השנה והם כנגד שלשה האבות, וכנגד י"ב שבטים רצה
דינים הנוהגים תיכף אחר הבדיקה. ובו ד סעיפים:
אחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת כגון אם יטלנו עכבר בפניו או אם יחסר לחמו כגון שיניח עשר ככרות וימצא תשע אבל בסתם שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו לא ואם כפה עליו כלי ולא מצאו אינו צריך לבדוק שוודאי אדם נטלו לכך יכפה עליו כלי או יתלנו באויר או יניחנו בתיבה מקום שאין עכבר יכול לבא:
אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו ויאמר כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא: הגה ויאמר הביטול בלשון שמבין (מהר"י ברי"ן) ואם אמרו בלשון הקודש כל חמירא כולל חמץ ושאור (ת"ה סימן קל"ד) אבל בשאר לשונות צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו (ד"ע): וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף שעה חמישית קודם שתגיע שעה ששית שמשתגיע שעה ששית נאסר ואין בידו לבטלו: הגה ואין לבטל ביום אלא לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו: (מהרי"ו)
בביטול היום יאמר דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה:
שלוחו יכול לבטל (וכשמבטל שליח צריך שיאמר חמצו של פלוני יהא בטל וכו') [תשובת מהר"י ברי"ן] אם אין האיש בביתו יבטל במקום שהוא ואם אינו עושה כן טוב שתבטל אשתו:
02-5914444
h025914444@gmail.com
א׳-ה׳ 8:00-21:00 ימי שישי 8:00-14:00
ישיבת השלום בירושלים היא מרכז ללימוד חכמת הקבלה ולפעולות ישועה על פי מסורת המקובלים. בישיבה נערכים שיעורים, תפילות ותיקונים מיוחדים לרפואת והצלחת עם ישראל.