יום כיפור – כנגד הקנה
באדם ישנם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, ומספר זה הינו מכוון כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה שבתורה. ובמדרש הנעלם בזוהר הקדוש פרשת וישלח הוסיף, כי רמ"ח אבריו של האדם הם גם כנגד רמ"ח מלאכים. כמו כן שס"ה גידיו של האדם הם כנגד שס"ה ימים בשנה [של שנת חמה]. ואיזה גיד מכוון כנגד יום המקודש יום הכיפורים?
רבנו האר"י הקדוש בספר 'פרי עץ חיים' מגלה סוד זה, שיום הכיפורים הוא כנגד הקנה, שהוא מעין עולם הבא – שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא עובר בו האוויר בלבד. ובכך שמתענים ביום הכיפורים, אין אחיזה לשטן. ומוסיף רבנו האר"י לגלות, שביום זה אין שליטה לשטן, כי הנה תיבת "השטן" עולה בגימטרייה שס"ד, כלומר אין שליטה לשטן אלא בשס"ד ימים בשנה, אך ביום הכיפורים אין לו שליטה.
ובזה יש לתת טעם, שביום צום הכיפורים כולנו מתאספים בבתי כנסיות ומרימים קולנו אֶל אֵ-ל בשמים, והוא מכיון שיום קדוש זה שייך לקנה, אשר בו הקול עובר ונשמע בשמים.
שעת הנעילה היא שעה גדולה, בעת זו נעשים ייחודים נשגבים בעולמות העליונים בנקודות העליונות ביותר
פסגת יום הכיפורים היא שעת הנעילה, והיא שעה גדולה ועצומה מאוד. באותה העת נעשים ייחודים נשגבים בעולמות העליונים בנקודות העליונות ביותר, ונפתחים שערי שמים לקבלת תפילותינו.
בשעה זו, קרבת ה' לעמו ישראל היא גדולה ועצומה, וכיוון שהשכינה הקדושה נמצאת עמנו וירדה משבעה רקיעים אלינו, לכך בסיום תפלת נעילה כל הציבור יאמר יחד, עם כוונה של מסירות נפש, "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים". ונחזור על כך שבע פעמים, כי בזה נלווה את השכינה שעולה למעלה משבעה רקיעים.
משל נאה הביא דוד זקנתי, רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו 'בן איש חיל': שועל אחד ראה את החיות עומדות בצער גדול. האריה, מלכן, כעס עליהן וחפץ לעשות בהן נקם. אמר להן השועל: אל תיראו ואל תפחדו, אני אלך עמכן ואפייס אותו. אמרו לו: במה תפייסו? אמר להן: יש לי שלש מאות משלי שועלים. אומר לו אותם, והוא יצחק וינוח מכעסו.
כל החיות הלכו עמו, ובאמצע הדרך עצר השועל. אמרו לו: למה עמדת? אמר להם: שכחתי מאה משלים מתוך השלש מאות. אמרו לו: מה בכך, עדיין יש לך מאתים משלים, ובהם תפייס את המלך.
שוב בהמשך הדרך עצר השועל. אמרו לו החיות: ומדוע עתה עצרת מלכת? השיבן השועל: שכחתי עוד מאה משלים. אמרו לו: ומה בכך, הלא יש לך מאה משלים, ובהם תפייס את המלך.
כאשר עמדו סמוך לאוהל הארי, עמד השועל ולא נכנס לפתח המלך. אמרו לו החיות: למה עמדת? אמר להן: שכחתי הכל. אין לי במה לפייסו… החיות נאחזו פחד ורעדה, ולא ידעו מה לעשות.
אמר להן השועל: עכשיו כבר באתן סמוך לאוהל הארי, והוא ראה אתכן. לא תוכלו לברוח. לכן אין לכן תקנה, אלא בעצה זו: שכל אחד ואחד יתחזק לצעוק ולבכות בכל כוחו לפני הארי, ויבקש מחילה וסליחה בבכייה ובתחנונים, כדי לעורר את רחמיו, שימחל ויסלח לכן.
ואכן, כך עשו החיות, והארי התמלא ברחמים, ומחל להן.
הנמשל, אדם שלא הטיב מעשיו במשך השנה, כשבא יצר הטוב לעוררו בתשובה, דוחה האיש את היצר הטוב, ואומר לו "אל תירא, יש זמן… בחודש אלול אשוב בתשובה". וכך דוחה את תשובתו לראש השנה, ולעשרת ימי תשובה. וכשבא יצר הטוב להזכירו ולעורר לבו, דוחה את התשובה ליום כיפור. אך כאשר מגיע יום כיפור, והוא בא בערבית לבית הכנסת, הוא כבר יודע שהוא קרוב לחתימה. ולאיזה זמן ידחה תשובתו? לכן הוא מוכרח לעשות כעצת השועל, שיהיה צועק ובוכה בלב נשבר לפני מלכו של עולם בסליחות ובתחנונים רבים מעומק הלב עד שעת הנעילה. ואלוקינו מרחם עליו לקבל תשובתו ושברון לבבו, וחותם אותו בספר מחילה, ובספר חיים טובים.
