הדג שהסריח
כתב בספר ליקוטים חדשים שהיהודי קדוש זצ"ל היה אצלו דג מוסרח מאוד, ובכל זאת ביקש מהחסידים שיאכלו ממנו לכל הפחות כל אחד חתיכה קטנה, ואמר שהוא גלגול מתלמיד חכם שסרח.
האיש המגולגל בדג היה בקי במכמני התורה
סיפר הרב הקדוש רבי יצחק מסקוירא, שכאשר היה אביו המגיד הקדוש רבי מרדכי בעיר באהסלוב, הביאו לו פעם אחת דג גדול לכבוד שבת קודש, שהיה משקלו יותר מחמישים פונט, ועמד המגיד בכבודו ובעצמו והשגיח היטב על הכנת הדג ובישולו, ובליל שבת קודש אכל ממנו הרבה מאוד, אחר כך פנה אל בניו הקדושים שישבו לידו, ואמר: "אכלו נא מן הדג הזה", והוסיף ואמר: "האיש אשר היה מגולגל בדג זה, היה בקי בש"ס בבלי וירושלמי, ספרא ספרי ותוספתא".
חלום הדג ופשרו…
מעשה בחסיד אחד מחסידי רבי נחמן מברסלב זצ"ל, שחלם והנה איש אחד אומר לו: "אם יביאו לך מחר דג לשבת, קנהו מיד והביאהו לרבינו".
וכך היה, בבוקר בא ערל אחד והציע דג למכירה, מיד קנה החסיד את הדג והביאהו אל רבינו ז"ל. וכאשר אך דרכו רגליו בבית רבינו, שאלהו מיד: "היכן הדג?" ונתן לו.
ואמר רבינו על הדג: "מגולגלת בו נשמה של מי שלמד הרבה שלא לשמה", והוסיף: "זה גלגול אביו של אותו האיש שקנה את הדג".
ובישלו את הדג בבית רבינו לשבת, ובזה היה לו תיקון.
זהו רב פלוני…
סיפר הגאון רבי משה פריינד זיע"א גאב"ד ירושלים: פעם הביאו לפני הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זצ"ל דג גדול שקנו לכבוד שבת קודש. וכאשר ראהו הרב מצאנז נחרד מאוד, ואמר: "אה! זהו רב פלוני", ואמר את שמו, והבינו הנוכחים, שאותו צדיק הוצרך להתגלגל בדג לצורך איזה תיקון קל
אין חרב מלאך המוות פוגעת בחכמים
מלבד כך שתלמיד חכם הזקוק לתיקון קל, מתגלגל בדג שאין חרב השחיטה מונפת עליו, מצינו עוד פנינה נפלאה בזוהר הקדוש, כי אף בפטירת התלמיד חכם אין חרבו של מלאך המוות שולטת בו, ולכך בתלמידי חכמים נאמר לשון 'אסיפה'.
כי הנה נאמר אצל יעקב אבינו: "ויגוע ויאסף אל עמיו", והוא לרמז, כי כפי שהדגים והחגבים אינם טעונים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם, כך בעלי המשנה – אינם צריכים שחיטה בחרבו של מלאך המות בזמן הפטירה, אלא באסיפה בעלמא באים אל מנוחתם בעולם האמת [וראה מש"כ עוד בעניין זה רבינו בספרו שיח יצחק על מסכת חולין דף ל"ב ע"א מדברי ה'חסד לאברהם' ג' חלוקות כיצד בני אדם נפטרים מן העולם].
ומוסיף הזוהר על דימוין של הצדיקים לדגים, שבשניהם נאמר לשון 'אסיפה': כמו שדגי הים חיותם במים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה חיותם בתורה, ואם הם פורשים ממנה – מיד הם מתים.
התנינים של המשנה [הם ת"ח הנקראים תנינים] – נמצאים וגודלים בתורה, כמו הדגים הגדלים במי הים. ואם אותו שביבשה [תלמיד קטן שלא הגיע להוראה] יעלה למים [לים התלמוד, ויורה הוראה כשאינו ראוי לכך] וישוט שם – אז הוא ימות [יטעה בהוראתו]. אבל בעלי קבלה הנקראים 'אדם' [דנשמתם מצד החכמה] הם למעלה מכולם [מתלמידי חכמים שלומדים רק נגלות התורה], ובהם נאמר: "וירדו בדגת הים ובעוף השמים".
עוד מעשי צדיקים אודות נשמות צדיקים בדגים עיין בהרחבה בספר שיח יצחק על מסכת חולין [דף כז] מספריו של רבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
