הרמב"ן בפירושו לתורה מביא את הרעיון הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כב], שבעריפת העגלה התורה ביקשה לגלות את הרוצח, אך מעיר, שאם כן המעשה כלשעצמו אינו מרצה, וגם שאם המטרה היא לפרסם את הדבר היה עדיף יותר לעשות זאת במקום שאכן ראוי לזריעה כמו שדה טובה ואז לאוסרו בעבודה, שהרי בנחל איתן בין כה אין עובדים ואיזה פרסום יש בדבר?
על כן מגלה הרמב"ן כי ענין העגלה הערופה הוא מכלל החוקים, ודומה במהותו לשעיר המשתלח ופרה אדומה, שהם קרבנות הנעשים מחוץ למקום המקדש. סתם ולא פירש.
אמנם, רבינו בחיי מגלה מעט מהסוד העמוק שיש במעשה זה, שמעשה עריפת העגלה מקביל לשעיר המשתלח, שכשם שהוא בא לפייס את מדת הדין ולכן נזרק מן הצוק במדבר במקום צחיח ועל ידי זה נושא עוונותיהם של ישראל, כך גם בנחל איתן שהוא מקום חרב, צריכים עם ישראל ליתן מעין אותו 'דורון' לשר הנחל והוא נושא עליו עוון הרציחה. וזהו פירוש נחל 'איתן' כלומר תקיף – רומז לשרו של הנחל [בפירוש 'מים אדירים' לרמ"מ משקלוב מביא כי ישנה קליפה הנקראת תני"א והן אותיות אית"ן, ושם גנוז סוד עגלה ערופה].
ובספר 'צרור המור' מביא בשם 'מדרש הנעלם' שמלאך המות מתעורר בקטרוג גדול על כך שניטלה נפש מן העולם שלא על ידו, כי אין רשות לשום אדם לקחת נשמה, ונמצא שהרוצח השיג את גבולו ולקח אומנותו. ולכן מדת הדין מתחזקת בעוז בעולם, ועל ידי עריפת העגלה אותו מלאך מתקרר ומתפייס.
ובטעם זה הוא מבאר מדוע עורפים את העגלה מן העורף ולא שוחטים מן הצוואר, כי העורף ירמוז לקושי, כאמור: "ואת ערפך הקשה" ועל שם שהפך השם יתעלה אלינו עורף ולא פנים כשארע ענין כזה בארץ הקדושה. ולכן גם לוקחים עגלת בקר שהיא דמות שור הרומזת לשמאל ומדת הדין, ומוסיף עוד ליתן רמזים רבים על דרך חכמת הנסתר.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כג]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
