במקום שיש שלום – אין רשות לשטן לפגע
אב הרואה את בניו מתקוטטים זה עם זה, יגון לו בלבבו. לעומת זאת, אב הרואה את בניו נמצאים ביחד באחוה ושלום – שמחה וששון ממלאים את לבו.
"בנים אתם ל-ה' אלוקיכם", עם ישראל הם בניו של הקב"ה, מחלוקת בין איש לרעהו, בין איש לאשתו, בין קבוצה מסויימת לקבוצה אחרת – איננה עושה נחת רוח ל-ה' יתברך. לא לחינם ציווה ה' למחות את שמו יתברך בתוך המים המרים הניתנים לסוטה – וזאת בכדי להשכין שלום וקדושה בתוך בתי ישראל.
ומובא בזוהר הקדוש, שבעסק המחלוקת מלאך המוות מצוי, ומפני שקורח עשה מחלוקת עם משה רבינו, לכך נדבק בחושך של הסטרא אחרא, וכיחש במעשה בראשית.
הדבר שגרם לפטירת האר"י
רבינו האריז"ל ועשרה מתלמידיו עשו הסגר, הכינו חצר ובה כמה חדרים לנשים והטף, והאריז"ל ותלמידיו היו לומדים יחד בתורת הסוד. לאחר חמשה חדשים נפלה קטטה בין הנשים בערב שבת, והנשים שיתפו את בעליהן, ואף אותם התלמידים נתנו יד למחלוקת, והיה ביניהם איזה ריב. והאריז"ל היה מזהירם תמיד על האחוה והאהבה, ושישרור השלום ביניהם, ובאותו היום עברו על דבריו.
לעת ערב, יצא האריז"ל עם תלמידיו אל השדה לקבל את השבת, וחזר לבית הכנסת סר וזעף, וישב כל זמן התפילה בעצבות. רבינו רבי חיים ויטאל זיע"א הרגיש את העצבות שעל פני רבו בתפילת ליל שבת ונבהל מאוד, כי תמיד השמחה היתה ניכרת על פניו של רבינו האריז"ל.
לאחר שסיימו את התפילה, הלך מהרח"ו אל האריז"ל ושאלו: רבינו, למה ראיתיך כל זמן התפילה הזאת באנינות ובמר נפש?
אמר לו האר"י ע"ה: מפני שראיתי בקבלת השבת את הס"מ אומר את הפסוק "גם אתם גם מלככם תספו". מכאן נראה שנחתם גזר דין, ולא נחתם אלא בעבור קטטה שנעשה היום בין החברים, שכל זמן שהיה שלום ביניהם לא היה לס"מ אפשרות להיכנס ולקטרג.
וכן היה, באותו זמן נתבקש מרן האריז"ל זיע"א לישיבה של מעלה, ועמו נספו חמשה תלמידים.
ואכן, רבינו האריז"ל הזהיר על האהבה והדאגה שצריכה להיות בין איש לרעהו, ובפרט הדגיש על אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, "צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו, ואם יש איזה חבר מהם בצרה – צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו, וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו".
ועל כן, קודם תפילת שחרית צריך לקבל לקיים מצות 'ואהבת לרעך כמוך', ולכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי כך תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי.
שטר ההתקשרות
בבית מדרש של קהילת קודש 'בית א-ל' בירושלים, היתה קבוצת מקובלים תלמידי רבינו הרש"ש, אשר לרוב חשיבות ענין אהבת החברים – כתבו מפעם בפעם שטר, ובו העלו על הדף תקנות לענין זה, כאשר בסופו חתמו כל חכמי החברה המקובלים בחתימת יד קודשם, ובין החותמים ניתן למצוא אף את חתימת ידו של רבינו הרש"ש. מכתב זה נקרא "שטר ההתקשרות".
וכה נוסח השטר השני: "אנחנו החברים חברי הנפש בעולם הזה ובעולם הבא הבאים על החתום, נתוועדנו יחד בדחילו ורחימו, למרס [לערב] את דם אהבת החברים שלא יקרוש…". ושם פירטו שמנה חיובים שמתחייבים כל החברה יחד זה לזה, ומהם: "לבוא לביתו של החבר שנולד לו בן, וללמוד שם תורה בכל שמונת הימים עד ליום המילה – לשמירה על הילד. וכן, אם יחלה חלילה אחד מן החברים – יתאמצו בכל לב ונפש להתפלל בעדו וכו'. וכמו"כ ללמוד סדר יציאת נשמה בזמן מיתה, וכן, להתעסק בקבורתו וכו'".
מתוך סדרת הספרים "שיח יצחק" על הש"ס
