ידוע שיטת התוספות בכמה מקומות בתלמוד, כי דוקא במקום שבו החכם עצמו נכשל באכילת איסור – אזי אין הקב"ה מביא תקלה על ידו.

והנה, ידועים ומפורסמים דברי האר"י הקדוש שכל הנזהר ממשהו חמץ בפסח – מובטח לו שלא יחטא כל השנה. מעתה יש להקשות: היאך יתכן שרבי ישמעאל חטא בהטיית הנר, וכן שמעון בן שטח בהריגת אותו העד, כפי שהבאנו לעיל? הא אם חטאו – בהכרח שנכשלו אף בפסח במשהו חמץ, דאל"כ לא היו נכשלים!

ואין לומר שאמנם נכשלו גם במשהו חמץ בפסח, שהרי בדבר אכילה מצינו ששומר הקדוש ברוך הוא את הצדיקים שלא יכשלו! ואמנם, בספר 'שיחת חולין של ת"ח' כתב כי אמו של רעק"א כבר הקשתה כן.

הרב הקדוש רבי פנחס מקאריץ זי"ע היה מקפיד על שהעתיקו בשם האר"י "שמובטח לו", שכן בכתבי האר"י לא כתוב אלא 'יועיל'. ולדבריו, קושיא מעיקרא ליתא, שכן אין כאן הבטחה אלא סגולה בעלמא. אמנם כנזכר, ב'באר היטב', וכן בהחיד"א בספרו כתבו בשם האר"י לשון 'מובטח', ולדבריהם עדיין צ"ב.

אולם בספר 'דברי תורה' הביא שאלה זו בשם זקנתו מצד אמו, וכתב שאין כאן קושיא כלל, שנראה שהבטחת האר"י למי שיהיה נזהר על חמץ במשהו – אין זה רק על איסור אכילת חמץ, אלא אף על איסור בל יראה ובל ימצא. ומעתה יש לומר, כי אמנם אותם הצדיקים שנכשלו במשך השנה, לא נכשלו חלילה באיסור אכילה בפסח, אלא שמא נכשלו באיסור בל יראה, ולכן לא הועילה להם הבטחת האר"י.

אלא שלבסוף חזר בו בעל ה'דברי תורה' אחר שראה את דברי הזוהר שם מפורש כי השמור מאיסור אכילה בפסח זוכה לשמירה מהיצר הרע, ואם כן הדרא קושיה לדוכתא…

איסור חמץ – בעצם או תלוי בזמן?

עוד תירץ הגה"צ ממונקאטש זי"ע על פי דברי התוספות דלשיטתם רק באיסור אכילה בעצם אין הקב"ה מביא תקלה על ידי הצדיקים, אבל באכילה שאינה אסורה אלא מחמת 'זמן' ולא מחמת עצם המאכל – אין שמירה מיוחדת על הצדיקים. ולפ"ז יש לומר כמו כן באיסור חמץ בפסח, כי מאחר שבכל השנה החמץ מותר – נחשב איסורו לאיסור אכילה שמחמת 'זמן', ולא לאיסור 'בעצם', ואין הקדוש ברוך הוא מונע את הצדיקים מלחטוא בכה"ג

והוסיף, כי אף אם נאמר שאיסור חמץ בפסח נחשב לאיסור חפצא, ולא רק לאיסור שמחמת הזמן – מכל מקום יש לתרץ על פי דברי הנתיבות, שם מבואר כי כל איסורי דרבנן הם איסור גברא. מעתה, פירור של חמץ שמתבטל מדאורייתא בשישים – הלא אינו אסור בפסח אלא מדרבנן [כי לא מסתבר שהצדיק אכל פירור ממש בעין, אלא שנפל בתבשיל], ואיסור דרבנן הלא אינו איסור 'חפצא' כלל אלא איסור על ה'גברא', וממילא לשיטת התוספות לא שייך לומר בזה שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, שהרי עצם המאכל אינו מאכל איסור כלל.

נלקח מספרו של מורינו ורבינו רה"י המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א. [שיח יצחק חולין דף ה:]

להזמנת ספרי הרב https://yeshiva-harav-batzri.org/%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%a7%d7%a9%d7%a8/