בצעירותי, כשלמדתי גמרא זו ביום שישי בבוקר, הרגשתי בליבי החמצה, היאך לא זכיתי להקריב קרבן עולה, הרי גם בימינו – מבואר בגמרא בחולין- שהנמצא בדרך מצוה, אם ניקף בהונו וירד דם, הרי זה כאילו הקריב קרבן עולה.
"א"ר אלעזר: דם ניקוף מרצה כדם עולה. אמר רבא: בגודל ימין ובניקוף שני, והוא דקאזיל לדבר מצוה"
והנה, בליל שבת, כאשר באתי לעשות את קידוש ליל השבת, בקבוק היין היה כבר מוכן ופתוח מבעוד יום, אך כשבאתי לפתוח את הפקק, נפצעתי, והתברר כי הברזל של הפקק היה בולט, ודבר זה גרם ליציאת דם על ידי נקיפת האצבע, הורו עיני, ושמחתי שמחה רבה. אמנם, רעיתי שעמדה לצידו וראתה את הפציעה ואת השמחה, התפלאה ואמרה: מעולם לא ראיתי אדם שמחכה שירד לו דם. אמרתי לה את דברי הגמרא שלמדתי היום. ושמחה גדולה אחזתני כי ראו מן השמים את צערי שלא זכיתי בקרבן עולה, ומיד נתנו לי זאת בסייעתא דשמיא.
מסופר על הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, באחת הפעמים שהרופא עשה לו בדיקת דם, נזכר הרופא מיד לאחר שהוציא את המזרק, שעליו לקחת עוד כמות דם לבדיקה.
כשבא הרופא שוב לקחת דם, עצר אותו הרב, והתנה עמו: "בתנאי שתיקח לי עתה דם מאותו מקום שלקחת קודם!". הרופא סירב לתנאי זה, הרי זה הרבה יותר כואב, והסביר הרב, שבגמרא כאן מפורש שדם מכפר כעולה דווקא בניקוף שני, ואם כבר להדקר אז עדיף שיכפר כדם עולה, ולכן תדקור באותו מקום.
ועל אף שנאמר בגמרא כי דם ניקוף מכפר רק אם זה קרה באגודל ימין, ודווקא כשנקף פעם שניה באותו מקום, וכן כשהיה הולך לדבר מצוה, מכל מקום מסתבר שבאופן זה מכפר ממש כעולה, אך גם בניקוף לבדו ישנה כפרה מסוימת, שהרי אמרו במסכת ברכות שיסורין ממרקין עוונותיו, ובמסכת ערכין אמרו שאפילו אם הכניס ידו ליקח שני מטבעות ועלו שלושה נחשב הדבר ליסורין.
וכך הובא בשם מרן ה'חפץ חיים' שפעם אחת שלח את ר' שמואל גריינמן (גיסו של החזו"א) בשליחות מסוימת, והסתבך בגינה עם המשטרה, ואמר לו החפץ חיים כי זה נחשב ל'דם ניקוף' שמכפר כעולה, מחמת הצער הרב שנגרם לו.
נלקח מספר שיח יצחק על מסכת חולין דף ז. מספריו של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
