מתני': "השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה – שחיטתו כשרה. ורובו של אחד כמוהו. רבי יהודה אומר: עד שישחוט את הוורידין. חצי אחד בעוף, ואחד וחצי בבהמה – שחיטתו פסולה. רוב אחד בעוף, ורוב שנים בבהמה – שחיטתו כשרה". גמרא: "השוחט – דיעבד אין, לכתחלה לא, שנים בבהמה לכתחלה לא? עד כמה לשחוט וליזיל? איבעית אימא: אאחד בעוף…"
כדברי הגמרא כאן פסק הרמב"ם "כמה הוא שיעור השחיטה? שני הסימנין שהן הקנה והושט. השחיטה המעולה שיחתכו שניהן בין בבהמה בין בעוף", והוסיף הרמב"ם: "ולזה יתכוין השוחט". וסיים: "ואם שחט רוב אחד מהן בעוף, ורוב השנים בבהמה ובחיה – שחיטתו כשרה". וכ"פ בשולחן ערוך.
ואין ביאור הדברים, שיש דין 'כוונה' לחשוב לשחוט שני סימנים, כדין מצוות צריכות כוונה הנזכר בשולחן ערוך, שהרי מצות שחיטה אינה טעונה כוונה, וכמפורש בשולחן ערוך (שאין שחיטת חולין צריכה כוונה. אלא כוונת הרמב"ם, שעל השוחט לכתחילה להשתדל לשחוט אף בעוף שני סימנים ולשם כך עליו להתכונן לדבר, כי הוא הדבר הרצוי לכתחילה.
והנה, ה'מגיד משנה' הביא שהמקור דברי הרמב"ם שצריך כוונה לשחוט שני סימנים בעוף, הוא מדברי הירושלמי: 'ההוא דשחט רובא דתרי סימני, ואתי למשאל קמי ההוא צורבא מרבנן, ואמר ליה: למה אתכוונת? אמר לו: לתרוייהו, ולא יכילית. אמר לו: שחיטה מיהו כשרה הואי, ואת לא תכוין מכאן ואילך משום שצריכה אימון ידים'. והנה כידוע חובר תלמוד ירושלמי אף על סדר קדשים, אך אבד מאיתנו[1].
ואמנם, מצינו מעשה מעין זה בזוהר הקדוש אמר רבי יוסי: אני ראיתי את רבי יהודה שהזמין את רבי יוסי ואת רבי חגי [שידונו עמו במעשה דלהלן]. היה טבח ושמו רבי אבא, ושחט תרנגולת, ונתכוון לשחוט שני סימנים, ובדקו ומצאו ששחט סימן אחד, וסימן אחד לא שחט.
אמר לו רבי יהודה: מה נתכוונת לשחוט? אמר: נתכוונתי לשני סימנים. אמר: והרי אני מצאתי רק אחד שחוט? אלא הבשר הוא שכשר, ואתה לא תהיה טבח מכאן ולהבא, ואע"ג שאין צריך כוונה בשחיטה.
אמר לו רבי יוסי: לא אמרו שצריך כוונה לגבי זה, אלא כוונה לקוב"ה דשוחט לשמים [לשם מצות שחיטה], ולא לשם דבר אחר, אבל אם נתכוון לשני סימנים ושחט אחד – מותר העוף בדיעבד, שכך למדנו (כאן בסוגיין) השוחט אחד בעוף – דיעבד כשר, לכתחילה לא.
ועיין בדברי הגאון 'אבני נזר' שביקש ממנו תלמידו בעל ה'חלקת יואב' לבאר את דברי הזוהר הללו, ושם האריך בביאורן.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כז]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
[1] על אודות הירושלמי המזויף שהתגלה בשנת תרס"ו, ראה מש"כ ב'שיח יצחק' עמ"ס סנהדרין דף כ"ד ע"א.
