מי נגלתה לרבי אברהם הלוי בהיותו מבכה מרה בכותל המערבי?
בשלשת השבועות מ-י"ז בתמוז עד תשעה באב אנו זוכרים ביתר שאת את חורבן בית מקדשנו, ואת הגלות שיצאנו לה לפני קרוב לאלפיים שנה.
לא רק עם ישראל לבדו יצא לגלות מרה זו, אף השכינה הקדושה מצטערת עמנו, וכביכול היא מתפלשת בעפר ונמצאת בצער גדול כל עוד שלא באה הגאולה השלמה, ועל כן מן הראוי לבכות ולהתחנן על ביאת משיח צדקנו והגאולה השלמה.
ומובא בזוהר הקדוש בפרשת ויקרא, כאשר עם ישראל מצטערים על גלות השכינה, הקב"ה אוסף את הפלמיא שלו, כלומר את המלאכים העליונים, ואומר להם, תראו את בני אהובי, שהם דחוקים בגלות, ועם כל זאת, הם עוזבים את הצער שלהם, ומתפללים על צער השכינה, ומבקש ה' יתברך מבני ישראל שיחזרו בתשובה, ואזי מיד השכינה תחזור למקום כבודה.
סגולה לאריכות ימים
המתפלל על צער השכינה, זוכה לברכה מרובה מן השמים, והיא סגולה נפלאה לאריכות ימים ושנים, וכפי שמסופר באגרות הרב שלמה שלומל (איגרת רביעית). פעם אחת רבינו האריז"ל המתיק סוד באזני החסיד רבי אברהם הלוי: "עתה נשלמו ימי חייך, ואין לך עוד זכות חיות! אמנם ישנה תקנה אחת, ואם תעשנה – בזכותה תזכה לחיים עוד כ"ב שנים. וזו היא התקנה, לך לירושלים לכותל המערבי, ותשפוך שם את תפלתך ודמעתך, ואז אם תתרצה לפני קונך, ותזכה לראות את השכינה הקדושה, אז תהיה בטוח שתחיה עוד כ"ב שנים".
כששמע זאת רבי אברהם הלוי, תיכף ומיד מכר כמה חפצים מביתו בשביל הוצאות הדרך, ועלה מהעיר צפת לירושלים. כאשר הוא הגיע לירושלים, נכנס לחדר והתבודד שם שלושה ימים ושלושה לילות כשהוא שרוי בתענית ועטוף בשק, והוזיל דמעות בבכייה גדולה.
לאחר שלושה ימים, הלך רבי אברהם לכותל המערבי שריד בית מקדשנו והתפלל שם, ובכה בכיה גדולה, כאשר הוא נשא את עיניו, ראה על גבי הכותל המערבי דמות אשה אחת לבושת קרעים. תיכף שראה אותה באופן זה, נפל על פניו ארצה, והיה צועק ובוכה: "אמא אמא, אמא ציון, אוי לי שראיתיך בכך". והיה כך מתמרמר בבכייה, והכה על פניו, והיה ממרט בזקנו ובשערות ראשו, עד שהתעלף.
וישכב וירדם על פניו. והנה בחלומו ראה שבאה השכינה והניחה ידה על פניו, והיתה מנגבת מדמעות עיניו, ואמרה לו: התנחם בני אברהם, כי יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם, כי אשוב את שבותם וריחמתים.
כאשר חזר רבי אברהם הלוי אל העיר צפת, ראה אותו רבינו האריז"ל ואמר לו: אני רואה בך שזכית לראות פני השכינה, ומעתה בטוח אתה שתזכה לחיות עוד עשרים ושתים שנה, וכן היה, שחי עוד עשרים ושנים שנה מאותו מעשה.ידיעה חשובה אודות אמירת תיקון חצות. אף שמן הראוי להוזיל דמעה על הגלות וצער השכינה וחורבן הבית, מכל מקום, אף לולי כן, נעשה תיקון גדול בשמים וייחודים עליונים על ידי עצם אמירת תיקון חצות אפילו ללא כוונה, וכפי שהזהיר על זאת המקובל החסיד רבינו יוסף חיים זיע"א בריש ספרו 'רב פעלים', שעיקר המצוה הוא המעשה, שחותך בשפתיו כל תיבה ותיבה מנוסח התפילה, אלא שיש להשתדל ולהתאמץ בשלימות הכוונה ונקיות המחשבה.
