שיטת ה'נודע ביהודה' ושו"ת 'עבודת הגרשוני' שאיסור 'צער בעלי חיים' אינו אלא במצער את החיה ומשאירה בחיים, אבל להמית בהמות ושאר מיני בעלי חיים – אין בכך משום איסור צער בעלי חיים. והוכיחו זאת מהגמ' שמספרת "כי אתא, איתרמי על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא, אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו? שמע רבי נפק לאפיה, אמר לי: מזבנינא להו, אמר ליה: ולפני עור לא תתן מכשול. מפקרנא להו, מפשת היזקא. עקרנא להו, איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו, איכא בל תשחית" והשאלה נשאלת אחר שהציע רבי לעקור את הפרסה והשיב לו רבי פנחס שיש בזה צעב"ח מדוע שוב הציע להרגן, וביותר דהשיב לו שבהריגה עובר על בל תשחית ולא השיבו שיש צבע"ח.
אולם, דעת הר"י מיגש שאף בהריגת בהמה ישנו לאיסור צער בעלי חיים, ודוקא בשחיטת בהמה טהורה, שניתרת בשחיטה, לית בה צער בעלי חיים בשחיטתה ולשיטה זו, הדרא קושיא לדוכתה, מה השיב רבי שיהרוג את הכודנייתא, הא סוף סוף אכתי איכא משום איסור צער בעלי חיים?
המהר"י אסאד ועוד מיישבים דאה"נ היא גופא תשובת רבי פנחס בן יאיר, שבמיתת הבהמות יש גם איסור בל תשחית, מלבד האיסור הראשון שנזכר של צער בעלי חיים. אך עדיין צ"ע מה הו"א דרבי?
וב'פני שלמה' מיישב, כי רבי סבר להרוג את הבהמה ולהשתמש בעורה, ובמקום צורך האדם – אין בהריגת הבהמה משום איסור צער בעלי חיים [ודברי הר"י מיגש שבמיתת הבהמה איכא איסור צעב"ח, היינו בגוונא שלא ניתן להשתמש בעור הבהמה].
ומכל מקום, יש להימנע מהריגת בעלי חיים, וכפי שכתב רבינו האר"י ב'שער המצות' וראה בהרחבה אודות כך ב'שיח יצחק' עמ"ס שבת דף י"ב ע"א, ועוד שם בדף קכ"א ע"ב. וראה עוד מש"כ בענין צער בעלי חיים חולין דף פ"ה ע"ב.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף ז]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
