לענין הברכה על השקדים הירוקים, בשו"ע הובאו דברי הראשונים, וכך הדין: שקדים המרים – בעודם קטנים מברך עליהם בורא פרי העץ, ועל גדולים אינו מברך שום ברכה מפני שיש היזק באכילתם. ואילו לגבי שקדים מתוקים פסק השו"ע, כשהם קטנים – מברך שהכל, ולכשיגדלו – מברך בורא פרי העץ.
אך הדבר מעורר פליאה, כיצד יתכן ששקדים המרים יהיו עדיפים בברכתם על המתוקים? הלא שקדים המתוקים גם הם ראוים למאכל בעודם קטנים ולא פחות משקדים המרים, ומדוע אם כן מברך עליהם שהכל, ואילו על המרים מברך בורא פרי העץ?
על כך משיב ה'משנה ברורה', שכשאנו דנים לגבי חיוב ברכה אנו מסתכלים על דעתם של בני האדם, שרק בדבר שניטע על דעת לאוכלו כמות שהוא מברכים את הברכה המיוחדת לו, ולכן בשקדים המרים שכל כולם ניטעו על מנת לאוכלם קטנים, הרי שזהו גמר הפרי שלהם לענין הברכה, ולכן ברכתם היא 'בורא פרי העץ'. אולם בשקדים מתוקים, למרות שראויים למאכל, אך הלא בוודאי שאין נוטעים אותם כדי לאוכלם כך, והדרך היא להמתין שיגדילו, ומשום כך מברך עליהם בעודם קטנים שהכל, ורק לאחר שיגדילו יהיו ראויים לברכת בורא פרי העץ.
ואם כן, בנידון דידן שאכילת השקדים היתה כשהיו קטנים וירוקים, יש לברך עליהם ברכת שהכל נהיה בדברו, ולא ברכת בורא פרי העץ.
ואגב עסקנו בשקדים המרים, נזכיר את שהובא בספר 'שבט מוסר' שהחפץ להמתיק עץ ששקדיו מרים, יקח צואת חזירים וישליך בשורש העץ והדבר יועיל להמתיק את השקדים.
כמו כן, כתב שם שאכילת שקדים מרים משקיטה את השכרות, והובאו הדברים ב'כף החיים' ובספר 'סגולת ישראל' הובא שאכילתם מוקדם בבוקר מונעת אף את עצם השפעת היין על האדם.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כה]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
