רחל מעוררת רחמים בשמים ומבקשת על בניה
בפרשת וישלח מסופר על פטירת רחל אמנו בעת שילדה את בנימין בנה, יעקב אבינו קברה והניח מצבה על מקום קבורתה. הטעם שהניח יעקב את אותה המצבה, מבאר הזוהר הקדוש בשביל שלא יתכסה מקום קבורתה עד היום שהקב"ה יחיה את המתים, וזאת בכדי שבני ישראל יוכלו לבוא למקום קבורתה ולהתפלל שם על הגאולה השלמה. ועתידים ישראל בזמן הגאולה לבוא לקברה ולבכות בכי של שמחה, ובאותו הזמן אף היא תשמח עם בניה ועם השכינה הקדושה. ומגלה רב המנונא סבא, שרחל הקבורה בפרשת דרכים מעוררת רחמים, יותר מאבות העולם, אברהם יצחק ויעקב.
ומוסיף הגאון רבי יעקב כולי בספר 'ילקוט מעם לועז', כי מאחר שהיא מבקשת רחמים, לכך אמר הכתוב "היא בית לחם" – שרחל תילחם במקטרגים, ותבקש רחמים על בניה, כי הנשמות של הצדיקים נמצאות סמוך לגופם, והם יודעים בצער החיים.
וכבר הבטיח לה ה' יתברך על הגאולה השלמה: "כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה'".
בספר 'שיח יצחק' לצדיק רבי יצחק אלפייה הביא מנהג קדמון, שנוהגים ללכת להשתטח על מצבת קבורתה בימי חודש אלול וליל ערב ראש חודש, ובפרט ביום י"א בחשון שהוא יום פטירתה, ובספר שם הביא ליקוטים מדברי המדרשים על רחל אמנו.
"תלכו הביתה! היטלר לא יגיע לישראל!"…
וכן נהג סבי המקובל הרב יהודה פתייה זיע"א משנתו הראשונה שעלה לארץ בשנת תרצ"ד, היה משתטח על קברה ומרבה תחינה ובקשה, ואף קבע שם ישיבה של לימוד זוהר, ואספר מעשה שזכיתי לשמוע באוזני יחד עם אאמו"ר שליט"א מפי זקן המקובלים הרב יצחק כדורי זצוק"ל, ואלו דבריו:
באותם ימים שהשתוללה מלחמת העולם השניה, והיטלר הצורר שר"י שלח את המצביא הנאצי 'רומל' לירושלים לכבשה. באותה העת, פחד נורא נפל עלינו תושבי ארץ ישראל, ובפרט בירושלים עיר הקודש. מאידך גיסא, היתה שמחה לאיד מצד תושבי הארץ הערבים שגרו בשכונותינו, והם כבר התחילו להשים עיניהם על בתינו, כאשר הם מסמנים את הבתים שכל אחד מהם יקבל לאחר המלחמה!
תפילות נישאו בכל בתי הכנסת ובתי המדרש, דמעות וזעקות עד לב השמים, עיני הכל נשואות היו למורי ורבי, סבך המקובל האלהי המלוב"ן רבי יהודה פתיה זיע"א, אשר נשא תפילות רבות והקהיל קהילות.
והנה, יום אחד פנה אלינו סבך זיע"א, וביקש מאתנו להצטרף אליו לשדה התעופה. רבי יהודה פתיה שכר מטוס, העלה עליו את חכמי המקובלים של ירושלים – וביניהם הייתי גם אני, וערך הקפות סביב ארץ ישראל, תוך כדי שהוא אומר אתנו ביחד את כל שבעת כורתי הברית. לאחר מכן החל לומר שמות קודש וצירופי מידות העליונות, ואף השתמש בשם המפורש.
כשסיים, נחתנו ארצה, ונסענו להתפלל בקבר רחל אמנו ע"ה לילה ויום. התפללנו שם בזעקות גדולות ובכיות נוראות, ובבוקר השכם הגיע המוכתר של בית לחם והקאדי שלהם, בתלונות: 'מה זה הרעש הגדול שעשיתם כל הלילה? תפסיקו לצעוק! זה לא יעזור לכם מאומה! היטלר הצורר עוד יגיע לארץ ישראל ואנחנו ניקח את בתיכם!'.
כאן, פנה סבך ואמר לכולנו: 'תמשיכו ותמשיכו לבכות! כל אחד יקח כוס, וימלא אותה בדמעות!'. ואכן, כך המשכנו לבכות במשך כל היום: אנשים בעזרת הגברים – ונשים בעזרת הנשים, והנה, נתמלאו הכוסות דמעות, ופנינו אל הזקן הצדיק הקדוש, שאמר: 'כל אחד יקח את הכוס, יברך שהכל נהיה בדברו וישתה עד גמירא!', ואכן כך עשינו.
או אז – רגע התגלתה רחל אמנו ע"ה אל הרב ואמרה לו: 'עד מתי אתם בוכים? תלכו הביתה כי היטלר לא יגיע לישראל'. וראה זה פלא: באותה שעה עצמה יצאה הרבנית, סבתך, "שחלה רחל" ע"ה, אשת הסבא רבי יהודה פתיה זיע"א, מעזרת הנשים – ופנתה אל הסבא: 'ראיתי את רחל, והיא אמרה שאפשר ללכת הביתה! התפילות התקבלו!'. ואכן, כידוע, נעצר אותו הרשע בשערי ארץ ישראל כאשר הגיעו הבשורות הטובות אשר סיפרו כי כוחות ארצות הברית הדפו והביסו את האויב הנאצי ימ"ש, תהילות לא-ל יתברך!
מתוך סדרת הספרים "שיח יצחק" על הש"ס
