האם יש השגחה פרטית על חי צומח ודומם?
- דעת כמה ראשונים שבעלי החיים מושגחים בהשגחה כללית על קיום המין לבל יתכלה. אך בירושלמי הנזכר בתוספות בסוגיין נראה שאין העוף היחיד ניצוד אלא בגזירת עליון, וכך לשיטת החסידות יש השגחה פרטית על כל בעל חי, וגם על הצומח והדומם. וכן דעת כמה מרבותינו האחרונים. גדר 'השגחה פרטית', ויישוב דברי הירושלמי.
בספר 'ברכת הרי"ח' (פרשת לך לך) לדוד זקנתי הגאון הבן איש חי, שנדפס מכתבי ידו שנמצאו ע"י האמריקאים במרתפים של סאדם חוסיין ימ"ש, הביא מעשה נפלא על ההשגחה הפרטית המדוקדקת אף לבעלי חיים, וזו לשונו:
מעשה בחכם אחד שהיה לומד זוהר בלילה בביתו, ונתקשה בו בקושיה אחת ולא היה יכול לתרצה, ונשתקע בה הרבה כדי לתרצה ולא יכול לה, ונמשך בלבול דעתו בה עד אחר חצות לילה, וכשהגיע חצות גמר בדעתו לילך אצל הרב בעל שם טוב, שהיה חי באותו זמן, אולי יתרץ לו הקושיה, ולא היה יכול להתאפק להמתין עד אור הבוקר.
ויקח נרו בידו והספר גם כן בידו, וידפוק על פתח הבעל שם טוב, ויפתחו לו ויכנס לחדר הרב. אמר לו הרב: "למה באת עתה?". ויאמר: "נתקשיתי בדבר זה כך וכך". אמר לו הרב: "ראה בדף פלוני". ויפתח ויראה וימצא שאין כאן קושיה, ואפילו ינוקי דבי רב לא יתקשו בזה, ויתמה על עצמו היאך נתקשה מעיקרא.
וחזר הרב ושאלו: "למה באת עתה?". אמר לו: "כבר אמרתי לרב מפני שאלתי זו". אמר לו: "לא כן הוא, חזור לאחוריך פסיעה אחת ותראה מה היה תחת רגליך". ויעש כן, וירא תולעת אחת אדומה שכבר נתמעכה ברגליו שדרס עליה.
ויאמר לו הרב: "בשביל זו באת עתה, כי מגולגל בזה נשמה קדושה, והגיע זמנה לצאת, ואי אפשר שתעלה ותצא אלא במקום זה, וגם שיהיו על ידך דוקא, ואתה באמצעות דברי התורה שעסקת בהם, וגם מעכת התולע ברגליך, הספיק לה צער זה ועלתה הנשמה למקומה למעלה".
