מדוע לפי חכמת הקבלה יש להתרחק מן העצבות ולדבוק במידת השמחה?
"וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם", לאחר שיעקב אבינו שמע שבנו יוסף אשר עזבו לפני עשרים ושנים שנה בגיל שבע עשרה, עודנו חי, חזרה רוחו לחיים. וכי עד עכשיו הוא היה מת? – כך שואל הזוהר הקדוש. ומשיב, שהכוונה היא על תוספת הרוח הקודש והשכינה שהיו שרויים אצל יעקב, וכאשר התבשר על מות יוסף בנו – היה שרוי בצער, ומיד סרה ממנו רוח הקדוש והסתלקה ממנו השכינה הקדושה. ועכשיו שנכדתו סרח בת אשר ניגנה לו ובישרה על כך שיוסף חי והוא מלך במצרים, שמח שמחה גדולה, ותיכף זכה לרוח הקודש והשראת השכינה כפי גודל צדקותו וקדושתו.
אלישע הנביא לאחר הסתלקות רבו אליהו הנביא היה שרוי באבלות, וכאשר באו אליו יהושפט מלך יהודה ויהורם בן אחאב מלך ישראל יחד עם מלך אדום, לשאול מה יעלה בגורלם במלחמה נגד מואב, אלישע ביקש מהם להביא אדם שינגן עליו בכלי שיר, "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'", על ידי הנגינה סר ממנו העצבות של האבילות, ושרתה עליו רוח הקודש, וניבא להם על הנס העצום שיעשה להם כנגד העיר מואב (ספר מלכים). הטעם לכך שאין השכינה שורה מתוך עצבון, כי העצב נמשך ובא מזוהמת ס"מ והנחש שהטילו באדם וחוה, ולכך הקב"ה ושכינתו מסתלקים מן האדם (מהרח"ו).
בפרט בעת עשיית המצוות, גילה רבינו האר"י שיש לעשותם בשמחה, כעבד המשרת את אדוניו בפנים שמחות, ויחשוב בשכלו כשמקיים את מצוה, כאילו עתה הוא מרוויח אלף אלפים דינרי זהב, ויהיה שרוי בשמחה עד אין קץ ובחשק גדול.
מי ומתי מכשילים את האדם בעבירה? וכיצד ימלט מהם?
הגאון המקובל רבי אליהו מני בספר "קרנות צדיק" מגלה, שלס"מ ישנם שתי נשים המחטיאות את האדם בחטאים חמורים, האחת היא לילי"ת מלשון יללה – והיא מחטיאה לאדם בעל עצבות. והשניה היא נקראת מחל"ת, לשון מחול – ומחטיאה לאדם מתוך שחוק וקלות ראש, ועל ידי של שמחה של תורה, אדם ניצל מכולם. וכבר הזהיר על כך הגאון הרב חיים פלאג'י שיש לשמוח בשמחה של מצוה, כי בזה מכניע למחל"ת.
על ידי ההתרחקות מן העצב, והריבוי בשמחה, בפרט בעת עשיית המצוות, זוכה האדם להרחיק ממנו את כוחות הטומאה והחיצונים, ואדרבה זוכה במעלות נשגבות של השראת שכינה, וסייעתא דשמיא.
למה הם שמחו ורקדו סביב עביט של מי רגלים?
האחים הקדושים רבי זושא מאניפולי ורבי אלימלך מליז'נסק, קבלו על עצמם 'גלות' והיו נודדים מעיר ולעיר ומכפר לכפר. באחד המקומות עצרו אותם השלטונות, והכניסו אותם לכלא, חדר קטן עם תנאים לא נעימים… על פניו של רבי זושא היה ניכר איזה עצבות ודאגה. פנה אליו אחיו רבי אלימלך ושאלו מפני מה הוא מצטער, הרי הכל לטובה. השיבו ר' זושא אינני דואג מפני התנאים שאנו נמצאים בהם, אך בחדר צר זה ישנו כלי ובתוכו מי רגלים, עם ריח רע מאוד ולא ניתן להתפלל כך.
השיבו אחיו, הלוא להתפלל תפלת מנחה זהו רצון ה', וכך גם שלא להתפלל מנחה כשיש ריח רע זהו רצון ה', ובין כך ובין כך רצון ה' שנתרחק מן העצבות ונהיה בשמחה, משכך, אין מקום לעיצבון! ואכן, רבי זושא קיבל את הדברים מפי אחיו, ומיד שניהם פתחו בריקוד חסידי עליז, ושמחה עצומה מילאה את לבם על שזוכים לקיים רצון ה' בכל מצב שהוא.
הסוהר שמע את הקולות, מיהר לבוא ולבדוק מה היא טיבעה של אותה שמחה, וכאשר אחד האסירים אמר לו שהכלי עם הריח גרם להם את השמחה… לקח הסוהר את הכלי, בשביל לבלום אותם משמחתם…
אזי אמר רבי אלימלך לרבי זושא, ראה נא אחי כי זכינו שהתקיים בנו הפסוק "כי בשמחה תצאו", שעל ידי השמחה אדם יוצא מכל הצרות והבעיות, ועמדו לתפלה מתוך שמחה ודבקות.
מתוך סדרת הספרים "שיח יצחק" על הש"ס
