כה מסופר על מעשה הבריחה של הגרי"ז: הגרי"ז החליט להימלט מפני המלחמה, אך טרם החלו לברוח הוא עם ומשפחתו הזהירם שלא יטלו עמם שום מאכל ומזון, אלא 'יקחו' את האמונה ב'אין עוד מלבדו', ואכן יצאו לדרך כשאין ברשותם אפילו פרוסת לחם אחת.
לאחר כמה שעות שהלכו בדרך, הופיע כנגדם איש יהודי הנושא שני סלים גדולים מלאים במיני מאכלים טובים ומשובחים, ושאלם האם כבר אכלו היום, והשיבוהו, שעדיין לא נכנס לפיהם אפילו משהו, מיד הראה להם את מה שבידו, וסיפר להם, כי היתה אמורה להתקיים שמחת נישואין, וכבר בישלו את כל האוכל עבור סעודת החתונה, אלא שלצוק העתים נדחו הנישואין למועד בלתי ידוע, ונשארו כל התבשילים באין דורש, ועל כן נטלם עמו בכדי לתת אותם להולכי דרכים הרעבים. מיד החל הגרי"ז לחקור ולדרוש אודות כשרות המאכלים, ולאחר שהתברר לו כי אכן הכל בתכלית ההידור והדקדוק הרשה לבני ביתו לקבלם ממנו, ונתיישבו לאכול 'כסעודת שלמה בשעתו' באמצע היער… והורה הגרי"ז שלא להשאיר מאומה מן האוכל, ולא לשמור כלום ליום המחרת, כי צריך לבטוח ב-ה' שיספק להם צרכיהם גם מחר כמו שדאג להם ביום זה. והמשיכו להעמיק במנוסתם לתוך היער.
ויהי למחרת ושוב הופיע לפניהם איש אחר וסלי מזון בידו, ואותם הדברים בפיו, שהכינו סעודת נישואין והתבטלה וכו'. וקבלו מידו ופתחו את הסלים להוציא את המאכלים בכדי להתיישב לסעודה, ואכן היה שם כל מיני מאכל מלבד ה'לפתן' המוגש בסוף הסעודה. מובן מאליו שאיש לא היה מוטרד מחסרון הלפתן… מלבד הרב שכן היה דאוג על כך! והיה הדבר לתימה רבתי בעיני כולם, שהלוא אפילו בעיתות שלום מעולם לא היה מעניינו איזה אוכל מוגש ומוכן עבורו, ועל אחת כמה וכמה בעת מלחמה, ובפרט שאכלו יותר מכדי שובעם, ולמי חסר בדיוק עכשיו ליפתן?
נעמד הגרי"ז על רגליו ושאל בכובד ראש: "האם מישהו השאיר אמש מהסעודה?" ונאלמו הכל בדומייה ואיש לא ענה, חזר הגרי"ז על שאלתו ודרש לדעת מי השאיר אתמול מן האוכל, עד שקם ילד קטן והודה כי אכן השאיר משהו. הורה לו הגרי"ז לספר בקול גדול מה הותיר למשמרת. וסיפר אותו הקטן, כי חשש שמא לא יהיה להם מה לאכול, על כן הנטל מעט לפתן והניחו בצנצנת בכדי שיהיה לו היום מה לאכול. פנה הגרי"ז לכל אותם שהיו עמו, ואמר להם: ראו והתבוננו בכל מעשי ה', הילד השאיר לפתן, על כן לא קיבלנו היום בדיוק את הלפתן, וכל זה ללמדנו עד כמה הקב"ה שומר ומגן עלינו כפי מידת בטחוננו בו, ואם נסמוך עליו ולבדו נזכה לראות תמיד כיצד הוא מגן לכל החוסים בו.
הוסיף הגרי"ז מבריסק וסיפר כי למד את הנהגתו זו מזקנו בעל 'בית הלוי' הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, ומעשה שהיה כך היה:
יום אחד, הגיע בבהלה לביתו של הגאון ה'בית הלוי' אחד הסוחרים שבעירו, וסח בפניו את דאגתו, וכה אמר האיש: המשטרה המקומית עורכת עתה חיפושים אחרי סחורה מוברחת, קבוצות של שוטרים עוברות מחנות לחנות ובודקות את הסחורה הנמצאת בה, האיש אשר בחנותו תימצא סחורה מוברחת צפוי לעונש גלות בסיביר. מכיון שכך – גדול פחדי, שכן חנותי מלאה סחורה מוברחת, ומה אוכל לעשות כעת?
כשמוע הבית הלוי את דבריו, הוציא מארון הספרים ספר 'נפש החיים', והחל ללמוד עם האיש את ענין הסגולה הנפלאה, לאחר שעתיים רצופות של לימוד, הופיעה בבית הרב אשתו של בעל החנות ובפיה בשורה: "ניצלנו! – אמרה האשה – השוטרים סיימו זה עתה את בדיקת החנויות באזורנו, ועל החנות שלנו דילגו".
וכך היה המעשה: בהגיע עת הצהרים, סיימו השוטרים לבדוק את החנות הסמוכה לחנות שלנו, ואז החליטו לעשות הפסקה במלאכתם. כדי שידעו היכן להמשיך אחר ההפסקה – עשו סימן על חנותנו. משנגמרה ההפסקה, התעורר ויכוח בין השוטרים, אם הסימן מציין את המקום שבו סיימו את מלאכתם לפני ההפסקה, או שמא זהו סימון של החנות אשר ממנה עליהם להתחיל את המלאכה אחר הצהרים. לבסוף הוכרע הויכוח כדעת האומרים שחנותנו כבר נבדקה. ובדרך זו עזרנו השם וניצלנו, סיימה האשה את דבריה.
כל זה אירע באותה שעה שבעל החנות ישב, והגה בסגולה הנפלאה ודבק במחשבת "אין עוד מלבדו"!…
נלקח מספר שיח יצחק על מסכת חולין דף ז. מספריו של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
