ראשית יש להקדים, שישנם כמה וכמה לאוין של תורה אשר 'נרמסים' תחת גלגלי נהיגה לא זהירה, להלן נמנה חלק מהם:
א. נאמר בעשרת הדברות לֹא תִּרְצָח! באיסור זה עובר בין אם ח"ו הרג אחר, ובין אם נהרג בעצמו, ואף אם הרג בשוגג הרי הוא חייב גלות, וכמו כן יענש על הצער שגרם לבני משפחתו של ההרוג.
ב. כשנוהג בצורה המפריעה לנהגים אחרים יכול לעבור על לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, וכגון שעל ידי מעשיו טעו נהגים אחרים והוזקו או הזיקו גוף וממון.
ג. כשחונה במקום המפריע לרבים, וכגון על גבי מדרכה וכדו', הרי מלבד מה שגוזל את הרבים, פעמים אף שמסכן את חייהם של העוברים ושבים שנצרכים לירד לכביש כדי לעבור את רכבו ומסתכנים בכך, ועובר בלא תעשה של 'לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ', וגם נכשל בביטול עשה ד'הִשָּׁמֶר לְךָ', וכדלקמן.
ד. אף במידה ומסכן רק את חיי עצמו עובר על אזהרת התורה 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד', וכתיב נמי 'וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם', ובגמרא מבואר שמפסוקים אלו אנו למדים שחייב אדם לשמור על עצמו שלא יארע לו כל נזק לגופו.
ה. כשאינו שומר כל הצורך על תקינות הרכב, ונוהג בו אף אם יש בו תקלה, הרי הוא ביטל מצות עשה של 'הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד', ועובר אף משום 'לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ' כמבואר בשולחן ערוך.
ו. איסור מזיק: כשאינו נזהר ומזיק ממון אחרים. ואיסור זה קיים אף אם ישלם לבסוף את דמי נזקו. כמו כן מצוי שצופר היכן שלא נשקפת סכנה לחיי אדם [דבר האסור גם על פי החוק], נמצא אם כן שהצופר בסתם הרי הוא מצער את הרבים, ולעיתים קרובות יארע שתינוקות וקטנים וכדו' נבהלים או מתעוררים משנתם ונמצא מזיק לבריאותם. וכן מצוי בימות החורף, שבנהיגה שאינה זהירה מתיז הרכב מים ובוץ ומלכלכך את בגדיהם של הולכי הרגל, מלבד מה שגורם להם צער ועגמת נפש מרובה.
ואכן מובא שמרן הסטייפלר היה מורה לכל השואלים אותו 'אם כדאי לנהוג במכונית?', שאינו ראוי כלל, כיון שבזמננו מצוי שישנם מקרים רבים של תאונות דרכים, ואין כמעט מי שלא נזדמן לו עסק של רציחה או קרוב לזה, חס ושלום, ולכך ראוי לכל אחד לחוש שמא יזדמן לו מקרה כזה, ויש להימנע. וכעין זה כתב הגאון רבי יהודה צדקה.
הגאון הרב בן ציון אבא שאול הוסיף וכתב, שמי שמתאווה לנהוג בלי שיש לו צורך לכך, הרי יש לו גם חסרון ביראת שמים, כיון שאינו חושש שמא יוזקו אחרים על ידו, ומצינו על יעקב אבינו שהיה ירא לפני פגישתו עם עשו אחיו, וכמו שכתוב וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, ופירש רש"י ויירא – שמא יהרג. ויצר לו – שמא יהרוג הוא את אחרים. והנה, אף על פי שעשו היה רודף והיה מותר לו להורגו, בכל זאת היה יעקב אבינו ירא שיתגלגל דבר זה על ידו, וזו דרגה גבוהה של יראת שמים, שיש לאדם לחשוש שלא יארע על ידו, אף לא באופני היתר, שום היזק ופגיעה בזולתו.
כך גם ב'מעדני שלמה' הובא דעת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שראוי להימנע מלנהוג מפני הסכנה שבכך. עוד הובא, שפעם אחת סיפרו לפניו הגרש"ז שאומרים בשם הסטייפלר שאם היו היום ה'סנהדרין', הם היו אוסרים את הנהיגה במכוניות מפני הסכנה הרבה שיש בכך, ואמר הגרש"ז שזה דבר פשוט, ולא צריך את הסטייפלר בשביל לומר דבר זה.
העולה מדברינו: שיש לכל אדם להימנע מלנהוג שלא במקום הצורך, וק"ו היכן שנוהג אך ורק לצורך תחביב שיש לאסור זאת, ובמקום הכרח יעשה על פי שאלת חכם. ומכל מקום, היכן שנוהג, חובה על כל אחד ואחד להיזהר ולשמור היטב על כל חוקי התנועה, כמו שנזהר ונשמר מלעבור על איסורים, וכדאיתא בסוגיין שיש להחמיר אף בספק סכנה. וראה עוד מש"כ ב'שיח יצחק' עמ"ס פסחים (ג ב) בעניין אם ראוי שאשה תנהג ברכב.
דודי מורי ורבי הגאון יושב על מדין הרב עזרא בצרי שליט"א כתב בענין נסיעה ברכב, שאדרבה יש להעדיף לנהוג ברכב פרטי, כי בנסיעה ברכב ציבורי האדם נתקל במראות אסורות של נשים, ובפרט בימי הקיץ וכו', ובוודאי עובר באיסור 'ולא תתורו'. ואילו בנהיגה ברכב פרטי אין חשש זה, כי הוא עסוק בנהיגה לשמור שלא תהיה תאונה ולא יכול להתבונן בנשים אחר שראה אותן. והוסיף וכתב, שנראה שגם לאשה עדיף שתנהג ברכב, כי ברכב ציבורי נדחקים, ויש כל מיני רשעים וכו' כפי שסיפרו כמה נשים ולא צריך לפרט הרבה. ועל כן יש להתרחק ממקומות ציבורים, פרט למקום ההכרח. וכל אדם ידע בעצמו, ויבחין במה יכול להישמר מאיסורים יותר.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף ט]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
