שאלה: מאיזה זמן מתחיל בן לוי לעבוד בבית המקדש? ולשם מה נצטרך זמן כה רב של חמש שנים שלימות לשם לימוד עבודת הלוים?
תשובה: מבואר כבר במשנה בחולין, וביתר פירוט בגמרא שם, שיש פסול שַנִים בלוים. ופרש"י: "לוים בשַנִים פסולים – פחות מבן שלשים ויותר מבן חמישים, כדכתיב: זאת אשר ללוים וגו' זאת משמע מיעוטא". הרי שבן לוי אינו כשר לעבודה אלא מגיל שלשים עד גיל חמישים בלבד.
אמנם, כבר מגיל עשרים וחמש נכנס בן הלוי ללמוד את צורכי העבודה במשך חמש שנים תמימות, וכפי שדרשו כאן חכמינו זאת מתוך סתירה בפסוקים, שמצד אחד נאמר שכבר מגיל עשרים וחמש יבוא הלוי "לצבוא צבא בעבודת אהל מועד" ומאידך נאמר, שמשך תקופת עבודת הלוים הינה מגיל שלושים ועד גיל חמשים. ומכך הסיקו בגמ', שבגיל עשרים וחמש הוא נכנס ללמוד ולהבין בהלכות העבודה, ורק מגיל שלושים הוא מתחיל לעבוד בפועל.
ומבואר בגמרא עוד, שהלכות עבודה תקיפין, כלומר הלכות עבודת הלויה הם רבים וקשים, ופרש"י, שצריך ללמוד איך לפרק את המשכן ושוב להעמידו, ולהעמיד את קרסיו ואת קרשיו, וכן עבודת השיר בפה ובכלי.
ולעצם משך הלימוד חמש שנים קודם גיל שלשים, הנלמד בסוגיין על פי הסתירה מן הפסוקים, מציין הרמב"ן שב'ספרי' הובאה דברי הגמרא אלו בשם רבי נתן, דהיינו דעת יחידאה, ואף לדבריו יתכן וזו רק אסמכתא שנהגו התלמידים ללמוד הלכות עבודה בזמן זה, ולא שיהיה חובה ללוי ללמוד במשך חמש שנים.
ואת סתירת הפסוקים מיישב הרמב"ן על דרך הפשט, שמגיל שלושים נצטווה משה למנות את כל הלויים ולמנותם לתפקידים קבועים במשכן, איש איש ממונה על עבודתו. אך מגיל עשרים וחמש, כל לוי החפץ להכנס ולעבוד בקודש – רשאי הוא להשתתף בעבודה, אולם לא בדרך קבע אלא כפי העבודות המזדמנות.
ובטעם הדבר מבאר הרמב"ן, כי האדם ניכר בעשיריות שנותיו, שאז משתנים הטבעים, ולכן הקב"ה צווה את משה רבינו לפקוד את כל הלויים מגיל שלושים ולהשית עליו עבודה בתורת חובה, אך מתחת לגיל זה שאין הוא ניכר כל כך, לא הטריח לבקש למנותם, כי אם בתורת רשות.
ודעת ה'אבן עזרא' שיש לחלק בין סוגי העבודות, שמגיל שלושים נכנס הלוי לעבודה מפרכת של משא המשכן וכליו, ומגיל עשרים וחמש הוא עובד באוהל מועד עצמו, שהן עבודות הדורשות כח קטן יותר.
ובהמשך הגמרא בסוגיין איתא: בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה, ושנים פוסלין בו. במה דברים אמורים? באהל מועד שבמדבר, אבל בשילה ובבית עולמים אין נפסלין אלא בקול.
והנה, בדברי הרמב"ם ישנו קושי, שמצד אחד פסק למעשה: נראה שאין לעבוד קודם גיל שלשים, ומאידך כתב בהמשך אותה הלכה: "ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש, שנאמר: איש איש על עבודתו", ונראה מדבריו אלו, שכבר מגיל י"ג שנעשה לאיש יכול להתחיל בעבודה?
ה'כסף משנה', התקשה בסתירה בדברי הרמב"ם, ובתירצו הראשון כתב לחלק בין סוגי העבודות שהלוי נדרש אליהן, כי הנה בעבודת בית המקדש היו הלוים מופקדים על שלושה עניינים: א. שומרים, המופקדים על שמירת בית המקדש. ב. שוערים, האחראים על פתיחת וסגירת הדלתות בזמן הראוי. ג. משוררים, אלו שתפקידם לנגן או לשיר בזמן הקרבת הקרבנות.
ומבאר ה'כסף משנה' כי בחלק האחרון, לימוד חכמת הנגינה והשירה ['מוסיק"א' כלשונו], היו צריכים הלוים להשקיע את רוב מרצם וכוחם. והיינו, משום שאכן מדובר בחכמה נכבדה הדורשת הבחנה דקה וגם תרגול כדי שכל מעשיהם יהיו בדקדוק מופלא. והדבר בא לידי ביטוי הן בלימוד הנגינה על הכלים הרבים, כפי שכותב הרמב"ם שהיו מנגנים בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל, והן בידיעת השירה בסלסול ובנעימה, כשעיקר שירה בפה הוא.
ועל כן בשאר סוגי העבודות, מסביר ה'כסף משנה', יכול הלוי לעבוד כבר בגיל שלוש עשרה, ואילו בידיעת חכמת הנגינה נדרש לימוד ארוך יותר.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כג]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
