רבים שואלים: עד מתי ישראל יהיו נתונים בצער מפני אומות שונות, וכיצד זה שכעבור כמעט אלפיים שנה וטרם נושענו? רבינו האר"י ז"ל מבאר את לשון הכתוב בספר תהלים: "תנו עז לאלוקים על ישראל גאותו", שכביכול השם יתברך צריך עזר סיוע וכח – מן מעשה ישראל התחתונים, והמלכות נקראת עתה בעוונותינו: "סוכת דוד הנופלת", כי נפלה על ידי מעשינו הרעים, ולכן צריך שתהיה לה עליה על ידי זכויותינו ומעשינו הטובים, ולטעם זה הקץ מתארך. נפרט לפנינו הנהגות חשובות, שפעולתן רבה לקרב את ביאת משיח.
שבת קודש ולימוד תורה
אמרו חכמינו ז"ל: אם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. ובפרט בשנה זו שנת תשפ"ד שיום טוב הראשון של ראש השנה חל ביום שבת קודש, ולא תקענו בשופר בראש השנה, כי בכוחה של השבת להמתיק את הדין בשמים, ומאחר והיא זאת שהמליצה טוב בעדנו, יש לשומרה ביתר שאת.
בזוהר מסופר על רבי יוסי בן חלפתא שהיה יושב לפני רבי יצחק, ושאל אותו: מפני מה מתעכב יום ביאת המשיח? וענה לו: אינו מתעכב אלא בגלל ביטול תורה, שכך שמעתי מרב המנונא סבא, שלוש גלויות [בבל, מדי, יון] גלו ישראל וחזרו מהן בזכות שלושת האבות, ומן הגלות הרביעית לא יחזרו אלא בזכות משה רבנו, כלומר בזכות התורה שלומדים מכוחו. ואמרו המקובלים (זכר דוד), שעל ידי לימוד המשנה תתעורר זכות משה רבינו להקדים את זמן הגאולה. ודוד זקנתי רבינו הבן איש חי זיע"א הביא בספר 'אדרת אליהו', שלימוד סודות התורה מסוגל מאוד לזה.
שלא לדחוק את הקץ
נדגיש, כי כל פעולותינו בזירוז הגאולה תלויים כאמור במצוות ומעשים טובים, ולא בדחיקת הקץ על ידי השבעות ושמות קודש, ובענין זה ישנו מעשה נורא מאחד מן המקובלים הקדמונים, ונביאו לפנינו בקיצור נמרץ:
קרוב לשנת חמשת אלפים מאתים ושלשים לבריאת העולם, היה חכם מקובל רבי יוסף די לה ריינא שהיה בקי בקבלה מעשית. הוא היה חפץ להביא את הגאולה ולהעביר את רוח הטומאה מן הארץ, וקיבץ עמו חמשה חכמים אל השדה, ועשו פעולות נשגבות, ונגלו אליהם אליהו הנביא ועוד מלאכי עליון, והדריכו אותם באיזו דרך יוכלו לכבוש את הסיטרא אחרא ויצליחו להחיש את הגאולה.
ויהי בהשביעו בשמות, והנה רוח גדול חזק מאוד וברד וקול רעם נורא, ולבסוף עלה בידו להגיע אל מקום הסיטרא אחרא, ופגש בס"מ וזוגתו בצורת כלבים שחורים, וכאשר קרבו אליהם באו לקפוץ עליהם ולבולעם, ומיד הניח טס שהיה חקוק בו שמות קודש נוראים, וקשרו ידיהם. ובעת שהתקרבו סמוך להר שעיר, ביקש הס"מ להריח את הלבונה שהיתה ביד רבי יוסף, והוציא ניצוץ אש ושרף את הלבונה, ועלה העשן לאפו, והיה נחשב לעבודה זרה, ובכך גבר והסיר את הכבלים שהיו על ידיו. ולימים, ראה רבינו האריז"ל את רבי יוסף מגולגל בכלב שחור.
