לפנינו מעשה אשר בכל פורים היה רגיל רבי פנחס מקאריץ לספר, ובו נלמד על ביטול כוחות הכישוף והטומאה ע"י כוח האמונה הפשוטה החבויה בכל יהודי ויהודי:
בעיר אחת היה כומר אחד, רשע עריץ ושונא ישראל בכל מאודו. בהיותו בקי גם בכוחות הכישוף, היה רגיל לעולל קשיים רבים לזרע ישראל קדושים, ולהצר צעדיהם בכל עת.
באותה עיר דר יהודי פשוט, שהתפרנס מהחזקת בית מרזח, כאשר גם הכומר הרשע היה מבין מבקריו התכופים. ויהי היום, החליט אותו יהודי כי מוכרחים להילחם עם הכומר בכוחו, וגמלה בלבו ההחלטה ללמוד את חכמת הכישוף, על מנת להביס את מזימותיו של הכומר.
כבוא הכומר לשתות יין, אמר אליו האיש: 'כמה תחפוץ כדי ללמדני את חכמת הכישוף?'. השיב הכומר: 'אם תתן לי לשתות יין משך שלוש שנים ברציפות בלא תשלום, מוכן אני ללמדך בחינם'. התרצה האיש ונגמר הדבר ביניהם.
במלאות שלוש השנים, אמר לו אותו איש, אני קיימתי את דברי והשקתי את גרונך בכל שכר שרק חפצת, כעת קיים את הבטחתך ולמדני מחכמת הכישוף. אמר לו הכומר: אחוז בחגורתי, ולפתע הוליכו על ידי כישוף בזמן קצר אל מקום רחוק מאוד, והציגו על הר אחד. 'כאן תלמוד את חכמת הכישוף', אמר, ונעלם כלעומת שהיה.
האיש שנותר לבדו במדבר שמם, היה נבוך ברעיונותיו, מה יעשה כעת? והנה לפתע, ראה כי ההר שעומד עליו מוקף נחש גדול מאוד, אשר כמותו לא נראה מעודו, והבין כי האדמה אשר עומד עליה איננה 'אדמת קודש' בלשון המעטה, וכי למעשה הכומר הביאו אל הרי החושך מקום משכן החיצונים.
תוך כדי שחושב בלבו מה לעשות, החל הנחש לדבר עמו: 'מה מעשיך כאן?' אמר האיש: 'באתי ללמוד את חכמת הכישוף'. חזר ושאלו הנחש: 'מאין אתה ומאיזה מדינה באת?'. 'ממדינה פלונית', השיב. 'כעת צריך עתה לשכוח שהנך ממדינה זו', אמר הנחש, והאיש קיים את דבריו והעבירה ממחשבתו. שוב שאלו: 'מאיזו עיר אתה?' 'מעיר פלונית', השיב, ושוב הורה לשכוח את מקומה, וכך שאלו: 'היש לך אב ואם, גם אותם עליך לשכוח', ובכל פרט פרט שהיה שואלו הורה לו לשכוח את כל עברו וכל מה שהכיר עד היום. כל זאת במטרה לדעת את חכמת הכישוף.
בהמשך שאלו הנחש: 'מאיזה עם אתה ולמי אתה עובד?' השיב האיש: 'מזרע היהודים אנוכי ואת ה' אלוקי השמים והארץ אני ירא!'. אמר לו הנחש: 'לעת הזאת צריך אתה לשכוח גם את זאת'. כראות היהודי כן, שהגיע כבר לנקודה האחרונה שחלילה יאבד מאמונתו, חם לבו בקרבו והתעוררה בו ירושת אבות והאמונה הקדושה שנחלה היא לנו מאבותינו, החל לצעוק בקול גדול: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!'. וכך חזר על קריאתו כמה פעמים, וקיבל עליו למסור הנפש ולא לשקר חלילה באמונתו. אז פתח הנחש את פיו ואמר: הלא תדע כי כעת אתה בידינו, אנו יכולים לעשות עמך כחפצינו, ומוכרח אתה לעשות כדברי!'. אולם האיש נותר בשלו, ואיתן באמונתו.
פתאום, ראה כיצד חיות טמאות עד אין שיעור גדודים גדודים ומחנות, קרבים אליו ורצים בחמת זעם לקורעו לגזרים, והוא ממשיך להכריז על אמונתו באל אחד. מחמת כן לא היתה להם שליטה בו, וכאשר קרבו אליו התבטלו ונעלמו כל היו.
אחר כך באו גדודים שונים של חיות רעות, נחשים ועקרבים, וכולם התבטלו ופסו בטרם שהזיקו לו. לבסוף באו חזירי יער, ואש להבה נזרקה מפיהם, אך גם זאת לא הועיל להם בשל אמונתו התקיפה.
וכאשר השתהה בזה הנסיון זמן רב, הבחין לפתע שכל מראה הבלהות התפוגג ונעלם! לא הר ולא נחש, לא חיות רעות ולא עקרבים, הנה הוא עומד באמצע שדה שלא ידע את מקומה, והחל לברוח כדי לשוב לביתו כל עוד נפשו בו. אך מאחר ולא ידע את הדרך, השתהה בדרכו שלוש שנים תמימות עד שמצא את ביתו.
אז הלך אל הכומר ושאלו על ככה: מדוע רימיתני והולכת אותי למקום חושך וצלמות, והשארתני לבדי?! השיב לו הכומר: אומר לך, ראיתי שאתה מכשף גדול יותר ממני, כי בבואי לביתך בבוקר בשעה שנטלת ידיך, ראיתי שנפלו מאצבעות ידיך קליפות וחיצונים הרוגים לאלפים ורבבות. וגם בעת שלבשת הטלית קטן עם הציצית, גם כן נפלו מהם כוחות של רוע. ואני אין כוחי לפעול כך, לכן הולכתיך למקום משכן החיצונים שתלמד שם את כוחי שמשם אני יונק אותו.
הלך האיש לרבי מקאריץ, וסיפר לפניו את כל פרטי המעשה וכל אשר קרהו. שמח הרבי מאוד, שעמד האיש בנסיון, ונשקו על ראשו.
אז הבין היהודי כי הכח לעמוד מול חכמת הכשפים נמצא בכל מעשה מצוה קטן של יהודי, וכי כל פעולות הרע שנעשים באמצעות הסטרא אחרא אינם אלא אחיזת עינים ולתוהו יחשבו. ובכח אחדות ה' והאמונה ניתן לעצור ולבטל את כל המזיקים והכוחות הרעים.
נלקח מספר שיח יצחק על מסכת חולין דף ז. מספריו של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
