מלח הוא אותיות לחם, אלא שבתיבת לחם אות מ' נהפכה להיות אות סתומה: ם. מלח עולה בגימטרייה 78, והוא כנגד מספר של ג' שמות הוי"ה ברוך הוא [הוי"ה – 26, כפול שלש], וכן גם הלחם עולה 78 כנגד ג' הויו"ת. אלא שהלחם הוא מצד החסדים, ואילו המלח הוא מצד הגבורות שנמתקות ע"י ג' החסדים של הלחם (האריז"ל שער המצות פרשת עקב דף מ ע"ב).
לאחר ברכת המוציא, יש להטביל את הלחם שלש פעמים במלח (רש"ש, הובא בכה"ח סימן קסג ס"ק לז, וכ"כ בא"ח אמור אות י), שבכך גורם לאותן ג' גבורות של המלח להתמתק ב-ג' חסדים של הלחם (האריז"ל שם). ואף נעשה על ידי כך יחוד בעולמות העליונים [בין התיקון השמיני לתיקון הי"ג, ומלח עולה בגימטרייה 'מזלא' לרמז על תיקונים עליונים אלו כידוע ליודעי ח"ן], ועל ידי כך יורד ובא שפע מזון אל האדם (רש"ש בנהר שלום דף מז ע"ג).
זאת ועוד, על ידי הטבלת הלחם במלח, אות מ' הפתוחה מתיבת מלח, נסתמת ונעשית מ' סופית בתיבת לחם. והוא כי החיצונים מסתלקים מהשולחן על ידי טיבול הלחם במלח, ונסתם פיהם מלקטרג עלינו (רש"ש, הובא בכה"ח סימן קסז ס"ק לז)[1]. 'מלח' אותיות 'חמל' כי אין קטרוג אלא חמלה וחסד. ובזה מתקן ומברר את הניצוצות של הדומם (כף החיים שם בשם סולת בלולה אות ה), וכפי שמצינו בהקרבת המלח ע"ג המזבח שהדומם היה נתקן (האריז"ל שער הפסוקים בראשית דרוש ד).
השולחן שאוכלים עליו, במידת מה הוא דוגמת מזבח [כי על ידו נעשית מלאכת בירורי ניצוצות הקדושה שבמאכלים, ותיקון נשמות המתגלגלים במאכל (שער המצות דף מב ע"ב), ועל כך כתב הזוהר הקדוש (פרשת עקב דף ער"ב ע"א): "שעת אכילה – שעת מלחמה!", דהיינו שבשעת האכילה שבהם נבררים ניצוצי הקדושה, באה הסטרא אחרא להילחם בכך], וכשם שבקרבן ציוותה התורה "על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב יג), כך גם בשולחן יש להניח מלח, והוא סגולה להגן מן הפורענות, ולכן גם לאחר שטבל את הפת במלח, ישאיר את המלח על גבי השולחן כל עת האכילה, עד לאחר ברכת המזון (כף החיים סימן קפ אות ג בשם קיצור השל"ה). ויש בזה גם תיקון לנפש האדם (כף החיים סימן קעז אות לז בשם מהר"ם פאפירש בספר אור צדיקים סימן כג אות יז). ואחת האזהרות שאמר רבינו האריז"ל לתלמידו הגדול מהרח"ו לצורך תיקון נפשו שבאה מצד הגבורה נשמת קין, שיניח מלח על השולחן (פע"ח שער תיקון חצות פ"ז, שער הגלגולים הקדמה ט"ל).
ועיקר מצוה זו להביא מלח לשולחן, מוטלת על הנשים, ובכך הן ממתקות את הגבורות לחסדים. ואמרו רבותינו ז"ל שעידית אשת לוט נהפכה לנציב מלח, מפני שחטאה במלח זה שלא הביא לשולחן (בעל הפלא יועץ בספרו חסד לאלפים אות ט, הובא בכף החיים סימן קסז אות מ, עי' רש"י בראשית יט כו, ובשיח יצחק עמ"ס נדה ע ב בהרחבה).
חשיבות המלח בכמה מקומות
גם בראש השנה שיש להטביל את הלחם בסוכר או דבש, קודם יטביל במלח (שו"ת תורה לשמה סימן תק). וכן בסעודה מפסקת בערב יום כיפור, אותם הנוהגים להטביל פתם בסוכר, יקפידו להטביל גם במלח (בן איש חי וילך אות ו). ומפני שהמלח דוחה את הסט"א, כתב ה'בן איש חי' (פרשת צו אות ו) שבבדיקת חמץ יניח בקערה מלח, לדחות את המקטרגים והמשטינים, אשר מתקנאים במצוה היקרה של בדיקת חמץ וביעורה. וכמו כן ישנו מנהג להחזיק מלח בעת אמירת ספירת העומר, והוא בכדי להגן ממגפה ומעין הרע ומכל דבר רע (קונטרס היחיאלי, בית השם, דף מו ע"א, ונזכר בקצרה בריש ספר דברי שלום במנהגי ק"ק בית אל אות נב[W1] ).
[1] ובתוספות (ברכות מ א ד"ה הבא מלח) הביא רבי מנחם מדרש, שכאשר ישראל יושבים על השולחן לאחר נטילת ידיים, וממתנים זה לזה עד שכולם ייטלו ידיים והן בלא מצות, השטן מקטרג עליהם, וברית מלח מגן עליהם.
כאשר עבר אלישע הנביא בעיר יריחו, פנו אליו אנשי העיר וטינו את צערם לפניו על המים הרעים שיש ביריחו. ביקש אלישע מלח, והשליכו למים וריפאם.
