קירוב הגאולה
אמרו חכמינו ז"ל: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שב'גוף'. 'גוף' – הוא פרגוד שחוצץ בין השכינה למלאכים, ובמקום זה נתונות רוחות ונשמות שנבראו מששת ימי בראשית, העתידות להינתן בתוך הגופים העתידים להיבראות, בזמן שיבואו כל אותן נשמות בגופים בעולם הזה, אזי יבוא משיח בן דוד.
בזכות מצוה יקרה זו של פריה ורביה, זכו בני ישראל לצאת מן גלות מצרים, וכדברי הזוהר הקדוש בפרשת שמות: אשריהם ישראל, שאף על גב שהיו בגלות מצרים, נזהרו משלשה דברים: נדה, בת אל נכר ומלהרוג את העובר, והשתדלו בפריה ורביה, אע"ג שנגזרה עליהם גזירה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', ובזכות זה יצאו ישראל מן הגלות.
המילדות העבריות במצרים – מרים וכלתה יוכבד – על אף שנכנסו לכלל סכנה גדולה, ופרעה מלך מצרים הזהירן שימיתו את התינוקות מבלי שאנשים ידעו מכך, לא עלה ספק בלבן לקיים את דבריו חלילה, והמשיכו בתפקידן. ואף ה' נתן להם שכר הרבה על כך – בתי כהונה ולויה ומלכות. והם משה רבנו, אהרן, וחור בן כלב.
שותפות עם הקב"ה
לא זו בלבד שבקיום מצוה זו זוכה לקרב את הגאולה ואת משיח בן דוד, עוד זוכה להיות שותפו של הקב"ה, וכדברי הגמרא: "שלשה שותפין יש באדם – הקב"ה ואביו ואמו".
אאמו"ר הגה"צ זקן המקובלים הרב דוד בצרי שליט"א מזהיר ומתריע בנושא זה רבות, הן על כך שיש להשתדל להרבות בתולדות, והן על האיסור החמור לרצוח עובר חי במעי אמו, והוציא קונטרס בחשיבות עניין זה, וכה דבריו: אם יציעו לאדם עסק בשותפות עם עשיר גדול, האם הוא היה מסתפק לעשות את העסק? כאן בהולדת הבנים, האדם עושה שותפות בכל בן ובת עם הקדוש ברוך הוא!!! הזוכה לשותפות זו עם הקדוש ברוך הוא, אם הוא לא מרגיש טוב או האשה לא מרגישה טוב או שאין להם פרנסה, בודאי ובודאי שהשותף הראשון שהוא הקדוש ברוך הוא ימלא כל משאלותם בכל המובנים כדי שלא תתקלקל השותפות, ואדרבה בזכות הילדים, יזכו שני השותפים בברכה והצלחה, כדי שיהיה להם את הכוחות ואת האפשרות שהעסק המשותף יצליח.
'בניך' הם 'בוניך' – שבא עמהם שפע
סוד גדול גילה המקובל הרב סלמן אליהו זצוק"ל (כרם שלמה), כי מההנהגה שנקבעה בעולמות העליונים, יש ללמוד שהשפע והברכה הראויים לאדם, יורדים אליו עם בוא ילדיו לעולם: "עת דודים לגלות סוד זה, אשר הוא הרגשתו בתחתונים אצל בני אדם, כי כאשר ההורים מולידים בן, מוכרח הוא שמביאים עם הילד לצורך אביו ולצורך אמו דבר אשר לא היה להם עד עתה, והוא: או דבר של עושר או דבר של חכמת התורה ועבודה ביראת ה', כל אחד כפי זכותו.
וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה 'אל תקרי בניך אלא בוניך', רצונו לומר, בניך הם הבונים אותך ועושים לכם בנין דהיינו יתרון העושר, או של פרנסה או של דבר אחר. וזה הדבר מנוסה אצל כל באי עולם כולם, ואם יזכור – יראה בעצמו שהיה אצלו יתרון איזה דבר בכל עת הולדו של ילד אחד מילדיו. ואם לא יזכור ויכחיש הדבר – יתן דעתו עליו מכאן ואילך, ואין צריך ראיות לדבר המנוסה".
