מן הפסוק הנזכר בפרשה: "לא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם", למדו חכמים שעיקר מצות קידוש ה' נאמרה בציבור. כלומר, יהודי אשר מאיימים על חייו אם לא שיעבור על מצוה אחת ממצוות ה', אינו מחויב למסור נפשו על כך, מלבד בשלוש עבירות חמורות, אולם אם הדבר נעשה בפרהסיא ובפרסום ברבים ובמטרה לחלל שם שמים, חייב כל אחד ואחד מישראל למות על קידוש ה'.
בספר חסידים מובא חידוש מופלא, שאדם אשר קיבל על עצמו למסור נפשו על קדושת ה', אף אם לבסוף לא נהרג, הוא זוכה להיכנס למחיצת הקדושים, ומביא על כך עדות ברורה: "יהודים נהרגו בשעת הגזירה, והרבה גמרו בדעתם ליהרג אך ניצלו, וראה יהודי אחד בחלום, הרוג אחד ושמו רבי שבתאי, ואמר אותו ההרוג: כל אותם שגמרו בלבם ליהרג על קידוש השם [ולא נהרגו], חלקם עמנו בגן עדן".
ולא רק בשעת גזירה והריגה הדברים אמורים, אלא אף מי שגומר במחשבתו הסכמה חזקה, כשמקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, למות על קדושת שמו, נחשב לו כאילו כך נעשה באמת וכעקידת יצחק ממש, כמובא בספר 'שני לוחות הברית' בשם הזוהר הקדוש במדרש הנעלם פרשת חיי שרה.
האם מרן הבית יוסף נעקד על קידוש ה'?
צדיקים רבים, במשך כל חייהם, השתוקקו לזכות למות על קידוש ה' בפועל, ובשל"ה הקדוש הובאה על כך תפילת מיוחדת. אחד מאותן דמויות היה מרן הבית יוסף, אשר כסף לענין זה בכל מאודו ובכל נפשו. דבר שניתן ללמוד מדבריו של ה'מגיד' – אותו מלאך שמיימי שהתגלה לבית יוסף פעמים רבות, אשר דיבר עמו במעלת הנהרג על קדושת שמו, ואף הבטיחו כי הוא עצמו אכן יזכה לכך ויעלה נקי כצמר טהור לגן עדן, כשגילויים אלו מתועדים בספר 'מגיד מישרים'. ונזכרו לא פחות משלושים ושלושה פעמים, שהוא יהיה מאלה שנעקדים לכבוד ה' יתברך. ורבים תמהו וגם שאלו: הלא מרן הבית יוסף זכה להיפטר באריכות ימים ושנים על מיתתו, בעודו בן שמונים ושבע שנים! ואחד ההסברים לשאלה, שכוונת המלאך היתה מצד הענין הנזכר, שמי שגמר למסור נפשו נחשב לו שכך קרה.
ברם, לאחרונה התגלה כתב יד עתיק של הספר 'מגיד מישרים' מתימן (נדפס בספר יוסף בחירי על ידי פרופ' מאיר בניהו), עוד משנת תל"ו [לפני כ-330 שנה], ושם מגוללת עובדה מעניינת ובלתי ידועה על אודות הבית יוסף: "מצאתי כתוב בשם רבי דוד חברוני ז"ל, שישב רבי יוסף קארו זכר קדוש לברכה במערת אליהו י"ב חודש, והיה עוסק בתענית חוץ משבתות וימים טובים, והיה מתנבא שעתידה צפת להיחרב ויתחדשו על שונאי ישראל גזירות קשות. ונכנסו אצלו אנשים יהודים ודימו שהוא מלך המשיח. ונשמע הדבר אצל סולטן העותמנים, ושלח להביא את רבי יוסף מחברון, ואמר לו המלך שימיר דתו ולא רצה. מיד עשה לו מדורה של אש והכניסו לתוכה, ונעשה לו נס ויצא מעין גדול מתוך האש וכיבה האש ויצא".
בכך ניתן להבין באופן נפלא, שאכן מרן הבית יוסף זכה לעלות על מוקד קדושת שמו גם בפועל, אולם בסופו של דבר נעשה עמו נס וניצל ואף האריך ימים עוד שנים רבות. אשרי הזוכה להיות בכלל מקדשי השם.
