פרשתנו פותחת בעבודת הכהן גדול ביום הכיפורים, עיקר עבודת יום קדוש זה הוא בבית המקדש על ידי הכהן הגדול, והיו ישראל מביאים שני שעירים השווים במראה ובקומה לכפרתם, האחד לצורך הקרבתו לה', ודמו היה נזרק לפני ולפנים בבית קודש הקדשים, והשעיר השני היה נשלח אל עזאזל להשליכו מן הצוק במורד ההר.
בספר הזוהר הקדוש בפרשת תצוה גילה רבי שמעון בר יוחאי טעם לקיחת השעיר לעזאזל, שהוא בכדי לתת דורון לסטרא אחרא להתעסק בו, בכדי שלא תקטרג על ישראל ביום הקדוש שהוכן להם לסליחה וכפרה. ועוד (זוהר אחרי מות) גורם על ידי נתינת השעיר, שהסטרא אחרא תתהפך לשבח את ישראל וללמד עליהם סנגוריה. והוסיף הזוהר (פנחס) לבאר זאת על פי משל לכלב רעב, ומי שרוצה שהכלב לא ישך אותו, נותן לו בשר ולחם לאכול וישקה אותו מים. וסוד הדבר: אם רעב שנאך האכילהו לחם.
הדברים הללו שייכים גם לזמנינו אנו, בסוף הסעודה קודם ברכת המזון הורו חכמינו ז"ל לשטוף את אצבעות הידיים מן הטינופת "מים אחרונים – חובה", לפי הפשט ישנם כמה טעמים לכך, אמנם הזוהר הקדוש (תרומה) מבאר, כי לאחר שהתענג האדם מן האכילה, והשפיע קדושה בכל אבריו על ידי אותה האכילה, יש לו לתת חלק לסטרא אחרא, והוא הלכלוך שבמים אחרונים, ולכך אין מברכים על מצוה זו שחלקה הוא בצד הסט"א. וכך הביא רבינו יוסף חיים זיע"א בספרו 'בן איש חי' בשם המקובלים, כשנוטל מים אחרונים, יאמר: "זה חלק אדם רשע מאלהים", ויכוין חלק אדם רשע, ראשי תיבות אח"ר שהוא הסטרא אחרא, ויאמר דבר זה בלחש.
המתבונן בתפילין של ראש, יראה שמהצד הקדמי של התפילין מעל התיתורא צצים כמין שערות לבנות, העשויות משערות העגל. הטעם לשערות אלו ביאר הזוהר הקדוש (פקודי), כי הקב"ה נתן כוח לרוח הטומאה, ואין להתנהג עמו בביזיון, ובשביל שלא יחפש לקטרג עלינו, נותנים לו איזה מקום אחיזה באותם השערות, כדוגמת השעיר המשתלח לעזאזל. וכששמע רבי אבא דברים אלו זלגו עיניו דמעות על שאנו צריכים לתת איזה אחיזה לסט"א במעשה הקדושה שלנו. פנה אליו רשב"י ואמר לו, שלא יהיה בצער כי יש בכך תועלת גדולה לישראל.
כך גם מי רחיצת הידיים מבית הכסא ובבוקר אחר השינה, כי ע"י השינה שורה רוח טומאה על הידיים, ונותן לו חלקו ומטהר (חסד לאברהם ע"פ הרמ"ק). אך צריך להדגיש בכל האמור, שאין לכוון בעשיית המצוה לתת תקרובת לסטרא אחרא, כי כל המצוות שאנו עושים הם מפני ציווי ה' יתברך, אלא שברצונו יתברך הוא יתן חלק משהו לסטרא אחרא, אשר היא גם אחד ממכלול בריותיו אשר ברא בעולמו, ואין בריאה שברא ה' יתברך לבטלה, כי כל הבחירה אם לקיים מצוות או לא, והשכר והעונש, תלויים בהימצאות כוחות הסטרא אחרא בעולם, ועל ידי שיודעת הסטרא אחרא שגם היא תקבל חלק חיות ומזון על ידי השפע שישפע ה' לבריאה מכח קיום המצוה, ממילא היא לא תקטרג.
