"בגמ' מבואר מעשה ברבי פנחס בן יאיר דהוה קאזיל לפדיון שבויין, פגע ביה בגינאי נהרא, אמר ליה: גינאי, חלוק לי מימך ואעבור בך, אמר ליה: אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה. אמר ליה: אם אי אתה חולק, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק ליה"
החכמה היא להתאמץ כשיש ספק
הובא לבאר בשם האדמו"ר מ'קאזמיר' שהתשובה לעצם טענת הנהר היא, אדרבה, אין זו חכמה לילך ולרוץ לעבודת הבורא כשהאדם יודע שבכך הוא בוודאי יקיים את המצוה, כי דווקא כשיש ספק אם האדם יצליח נדרשים כוחות כבירים יותר, ושם מוטל על האדם להתאמץ גם בחוסר וודאות בקיום רצון קונו.
ולכך הזהיר רבי פנחס את הנהר לבל יגזור עליו להתייבש, כי דוקא מתוך דברי הנהר שמעשי רבי פנחס הם על ספק אם יקיים, הם עצמם מראים את גדולת מעשיו של האדם, ואשר בודאי מן הראוי לנהר לחלוק לו את מימיו.
לקח נוסף שניתן ללמוד מהמשא ומתן בין הנהר לרבי פנחס בן יאיר, לעתים נדרש מהאדם דווקא לחדול ממעשה מצוה שהורגל בו לטובת מצוה גדולה יותר או ענין נחוץ המחויב על פי ההלכה. כי לעתים האדם מתרגל בהנהגה קדושה מסוימת לעשותה בקביעות, אך שוכח שמטרתה הינה לעשות נחת רוח לבורא, ואם ישנו צורך דחוף כגון הצלת נפשות או סיבה אחרת על פי דעת תורה – מוכרח הוא להפסיק מהנהגתו. ואם לא, אזי מוכיח הוא שלמעשה כל מה שנהג עד עתה לא היה לשם שמים, ואין בכך נחת רוח לבורא יתברך שמו.
וזה מה שענה רבי פנחס בן יאיר לנהר גינאי: אם טוען אתה שמוכרח אתה להמשיך במעשיך כי לכך נוצרת, ואינך מוכן לחלוק מימך ולו רק כדי לאפשר ספק של פדיון שבויים, מתברר איפוא שכל מה שעשית לא היה כדי לעשות רצון קונך, ושוב טענתך, שאינך חולק מפני קיום מצות הבורא, אינה מתקבלת.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף ז]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
