כאלו נפשה הקריבה
פעמים רואים אנו בסביבתנו אנשים שעושים מעשי מצוה גדולים ועצומים, ואילו אנו – על אף הרצון העז להרבות בתורה ובמצוות – אין באפשרותנו לעשות כן. לדוגמא, ראובן השכן הרים תרומה הגונה לקופת הצדקה, ולעומתו שמעון, על אף רצונו הטוב לעזור ולסייע, מצבו הכלכלי לא מאפשר לו זאת, ותורם סכום מזערי יחסית לראובן. לעיני שיפוט בני האדם, ראובן שתרם את הסכום הגדול, הוא נכבד ומעורך על הסכום הגדול שהביא לקופת הצדקה.
מתוך הפרשה נלמד, שבשמים הדברים נמדדים בצורה שונה, אין צורך ל-ה' יתברך בקרבן שינודב לבית המקדש, הקב"ה חפץ שיהודי יתן לו את לבו הטהור, את כל מה שביכולתו לעשות, ולא יותר.
התורה מתחילה לפרט את דיני קרבן עולה לסוגיו השונים: הבא מן הבקר, הבא מן הצאן, הבא מן העוף, ואחרון שבהם הוא מנחתו של העני שאין ידו משגת לא בהמה ולא עוף, אלא מנחת סולת מן החיטים בלבד, ובו נאמר בתורה (ויקרא ב א): "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ", ושאלו חכמינו ז"ל: מפני מה נשתנה מנחת סולת שנאמר בה נפש? אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא מנחה? עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפָנַי.
המדרש מספר, מעשה באשה אחת שהביאה סולת מועטת להקריב מנחה בבית המקדש, והיה כהן מבזה ואומר: ראו מה היא מקריבה, מעט ישאר מזה לאכילה, ומעט ישאר מזה להקריב למזבח. באותה הלילה נראה לאותו כהן בחלום: "אל תבזה אותה, כאלו נפשה הקריבה!".
מדוע הקרבת שתי תורים נחשב יותר מהקרבת אלף עולות?
לקראת סוף שנות בניין בית המקדש השני, אגריפס היה המלך בארץ ישראל, וברצונו היה שיום אחד הוא יקריב לבדו אלף עולות בבית המקדש. שלח שלוחים אל הכהן הגדול וביקש ממנו: "היום לא יקריב שום אדם חוץ ממני". והנה, בהמשך היום הגיע עני אחד, ובידו שתי תורים, וביקש מהכהן שיקריב לו את שתי העופות שבידו. השיבו הכהן: המלך ציוני שלא להקריב היום לשום אדם חוץ ממנו. פנה העני בתחינה אל הכהן גדול ואמר לו: "אדוני כהן גדול, בכל יום אני צד ארבע יונות, שתים מהן אני מקריב, ומשתים מהן אני מתפרנס", והמשיך העני להסביר עוד את החשיבות הקרבת היונות: "אם אי אתה מקריבן – אתה חותך פרנסתי". ואכן התרצה הכהן לבקשתו, נטלן והקריבן.
לאחר אותו היום, אגריפס היה מלא תחושת שמחה, על הצלחתו להקריב יום שלם קרבנות בבית המקדש, ובחלום הלילה אמרו לו: "קרבן של עני קדם לכל הקרבנות שלך!". אגריפס הבין שהיה עוד אדם שהביא קרבנות באותו היום, ומיד שלח אל הכהן הגדול בתרעומת: "לא כך צוויתי, אל יקריב אדם חוץ ממני היום?!". אמר לו הכהן גדול דברים כהוויתן: "אדוני המלך, בא עני אחד, ובידו שתי תורים, אמר לי הקרב לי את אלו, אמרתי לו המלך ציוני: לא יקריב אדם חוץ ממני היום, אמר ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אין אתה מקריב – אתה חותך את פרנסתי, וכי לא היה לי להקריבן?!". אמר לו אגריפס: "יפה עשית כל מה שעשית".
אלף עולות לבית המקדש זהו סכום גדול מאוד, ללא ספק באותו היום כל האנשים שיבחו את אגריפס המלך והתפעלו מנדיבותו הגדולה. אך בשמים הדברים נמדדים אחרת, וכבר דוד המלך אמר לבנו שלמה המלך: "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי, דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ, וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה'… אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ – יִמָּצֵא לָךְ". שבת שלום.
מתוך ספר "שיח יצחק" מסכת מנחות
