שאלה: יש לברר, האם אף בזמן הזה יש עניין לתקוע טרם כניסת השבת?
תשובה: התקיעות הנזכרות נתבארו היטב בהרחבה בגמרא במסכת שבת וכך פסק הרמב"ם: בכל מדינות ועיירות של ישראל – תוקעים שש תקיעות בערב שבת. ומקום התקיעה היה במקום גובה, כדי שכל העם ישמעו.
תקיעה הראשונה – בזמן מנחה [קטנה], והוא שעתיים וחצי קודם השקיעה. ובתקיעה זו אנשים הנמצאים בשדות היו מפסיקים ממלאכתן; מחרישה ועידור ושאר מלאכות השדה. תקיעה שניה – נועלים את החנויות שבתוך העיר. תקיעה שלישית סמוך לשקיעה – מסלקים את הקדרות מעל האש, ומדליקים נרות שבת. ממתין התוקע זמן מועט כדי צליית דג קטן [כמאכל בן דרוסאי] – ותוקע ומריע ותוקע, ומיד שובת.
והנה, תקיעות אלו היה מקומם בבית המקדש, כמבואר במשנה במסכת סוכה, שם מונה המשנה את מספר התקיעות שהיה נהוג במקדש: "בכל יום – היו שם עשרים ואחת תקיעות… ובערב שבת – היו מוסיפין שש: שלש להבטיל את העם ממלאכה, ושלש להבדיל בין קדש לחול". יתירה מכך, היו נוהגים לתקוע תקיעות אלו אפילו ביום-טוב שחל בערב שבת.
והנה, כתב מרן ה'שולחן ערוך' בזו הלשון: "כשהיו ישראל בישובן, היו תוקעים בערב שבת שש תקיעות, כדי להבדיל את העם מן המלאכה". ומשמע מדבריו, שעתה בזמן הזה התבטלה תקנה חשובה זו. וצריך להבין מדוע התבטלה תקנה חשובה זו אשר הצילה רבים מעוון חילול שבת?
הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו 'רוח חיים' כתב לבאר טעם ביטול התקנה, שעשו כן מפני פחד הגוים. והוסיף: "נראה לי, אם רוצה עתה בזמן הזה לנהגו בעירו לתקוע, כדי להבדיל את העם מן המלאכה – רשאי לעשות כן, דאינו כשנים שעברו, ועתה יכולים בכל עיר ועיר לעשות כתקנה קדומה". וכתב שיש לעודד דבר זה: "ובעוונות, שאר אומות, יש להם שלשלת גדולה, שמקיש בקנה שקורין קאנפאנה, זוג שמקשקש ונשמע למרחוק, ולמה יגרעו ישראל מהם שלא לתקן כדי להבדיל את העם ממלאכה בשבותו וימים טובים?! וכמו שהיה במקדש". והביא דבריו בספר 'כף החיים'
ואמנם בזמן הזה, יקשה למאוד, מאחר שאין עלינו פחד הגויים, מדוע אין אנו חוזרים לנהוג בתקיעות אלו? ואכן, כה"ק הגאון רבי ניסים קרליץ: "צריך עיון, מאי טעמא לא תוקעים בזמנינו, במקומות שישראל בישובם ומרוכזים במקום אחד?".
ועיין בדבר העורך שדייק מלשון הרמב"ם והשו"ע, שדין זה דווקא כאשר כל הארץ נמצאת תחת רשות ישראל, משא"כ בזמן שיש רק אחוזות קטנות אין חיוב תקיעות אלו, ודימה כן למה שמצינו במסכת ראש השנה שבתחילה היו משיאין משואות, ואח"כ נתקלקלו ושלחו שלוחים. וכך בעניין התקיעות, יש לחוש שמא אחד מן העמים יצחק בנו, ויתקע בשופר שלא בזמנו כדי להטעות את ישראל. עיי"ש עוד בדבריו. ונראה שאף דבריו – אינם מיישבים את תקופתנו, כאשר יד ישראל תקיפה בכל ארץ ישראל ב"ה, ואין לחוש שמא יצחקו בנו הגוים.
וצריך לומר, כי מאחר שבטלה תקנה, אין חיוב להחזירה, וכפי שמצינו בנר חנוכה לכמה מהראשונים, שאף שמעיקר הדין מקום הדלקת נרות חנוכה הם על פתח הבית לפרסומי ניסא, מכל מקום מאחר שבזמן הסכנה התירו להניח את הנרות על השולחן בתוך הבית, לכך אף לאחר שחלפה לה הסכנה אפשר לצאת ידי חובה בהדלקת הנרות על השולחנו בביתו. וראה שכ"כ בספר 'הלכה ברורה'.
עוד נראה, כי מאחר ועיקר תקנת התקיעות הן – שכל הציבור מחוייב לעשות כפי הסדר המבואר בגמרא בכל תקיעה ותקיעה, ובתקיעה השישית כולם מקבלים את השבת [ומכאן נלמד דין קבלת שבת של ציבור, שגוררת אף את היחיד], וכפי שכתב הראבי"ה: "…התקיעות מסודרות לציבור, ואין לעשות אגודות אגודות". לפיכך, קשה עתה לחזור ולתקן את התקיעות, שכל בני ישראל יקבלו את השבת בתקיעה האחרונה, שהרי ישנם דעות ומנהגים שונים בזמני קבלת שבת, ואדרבה יש שנוהגים להקפיד לקבל את השבת זמן רב קודם, ואין לנו בית דין אחיד שיקבע את זמן החיוב.
ובאמת, שכבר בשנת תרס"א כאשר התחילו מקצת יהודים יראי ה' להתיישב בארץ ישראל, העירו ועוררו בעניין זה, כי מאחר שקנו כמה וכמה מקומות סביב לירושלים ונאחזו בישיבתם, יש לקיים את דין התקיעות, כפי שמפורש בתלמוד ובשולחן ערוך, והאריך הגאון רבי עקיבא יוסף שולזינגר בפרטי דיני תקיעות אלו. ושם הרחיב על חיוב תקיעות שהם מצוות עשה מדרבנן, שאפילו דוחים איסור שבות [ביום טוב], וכשם שבזמן הגלות בחוצה לארץ – תיקנו חכמי הדור כל מיני תחליפים לתקיעות אלו, וכמו שבעיר פרשבורג תיקן ה'חתם סופר' שבזמן מנחה כשעה קודם קבלת שבת – הלך שמש הקהילה לכל חצר ובית, וקרא על הכנת שבת, ואח"כ בזמן התקיעה השניה הלך מבית לבית בכל רחובות היהודים, ואח"כ הלך בחזרה והיכה בפטיש שלו עוד הפעם, ואז התחילו להתפלל.
ומכל מקום, בירושלים עד לפני זמן מה היו נוהגים לתקוע בכל ערב שבת, עד שברוך השם התקינו את הצופרים. ובספר 'דרך כוכב מיעקב' דברי המשפט וצדק הנזכר, והעיד, כי סיפר לו יהודי שהיה לו עיכוב שבע שנים מלהביא פרי בטן, והתקין 'צופר שבת' בעיירתו בשביל שידעו את זמן כניסת השבת ולא יאחרו חלילה, ונמצא שעל ידו נגרם שהוסיפו מחול על הקודש בכניסת השבת, ונפקד. וכן העיד אותו האיש על חברו בירושלים שעשה כן בשכונתו, והועיל לו.
הובא בהרחבה גדולה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף כו] ועיי"ש שהביא סגולות וסיפורים נפלאים אודות מי שהזהיר לאחרים לקבל שבת.
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
