בפרשיות התורה, שנקרא בשבועות הקרובים, מתואר באריכות סדר עשיית המשכן וכליו. סודות טמירים וגנוזים בפרטי עבודת המשכן וצורתו, ובייחוד בצבעים בהם השתמשו לבניית כל חלקיו, כאשר לכל גוון ישנו ענין עמוק בחכמת הקבלה.
בולט מאוד הוא צבעו של התכלת, אשר בא לשימוש גדול במשכן, כשנזכר לא פחות מ-34 פעמים בכל שלבי העשייה, לעומת 26 בצבע הארגמן [ירוק], ורק 20 בצבע השני [אדום]. ואמנם, בזוהר הקדוש (פר' שלח לך) מתבאר, כי לצבע התכלת יש תפקיד מיוחד במינו. שכן על הפסוק: "ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה", מבאר הזוהר, שכיסו את המשכן לאחר פירוקו בצבע תכלת, מפני כוחות הטומאה הנקראים 'מצולות ים', אשר ביקשו להסתכל בקדושה, ולכן זימנו לעיניהם צבע תכלת ושוב לא יכלו לשלוט בעיניהם.
ומפרש רבינו האר"י ז"ל, שה'קליפות' [כינוי לכוחות הטומאה] רוצות להסתכל בקדושה ולהיאחז בה, וכדי לדחותם מניחים גוון תכלת, שקרוב להם בהיותו דומה למצולות ים, וזנים עיניהם ממנו ולא מתפשטים הלאה. וכן מבואר ב'עץ חיים' (ח"ב דף סד טור ב) שסוד התכלת שדוחה את החיצונים.
דוד זקנתי בעל ה'בן איש חי' מביא בספרו 'רב פעלים' , שבעירו 'בגדאד' נהגו ליתן שפוד למעלה ממיטת יולדת, ולכסות אותו במטלית צבועה בגוון תכלת. ודן בשאלה, מפני מה אין זה נחשב לניחוש וחיקוי דרכי האמורי? ומשיב על פי דברי הזוהר הנזכר, שהתכלת כובש את ראיית המזיקים, ועשו כן כדי להפחידם, שלא יזונו עיניהם מן היולדת ומן התינוק.
גם בציציות המונחות בכנפות הבגד יש לצבוע חוט אחד בצבע תכלת, וההסתכלות בצבע התכלת גורם לזכור את מצות ה'. ומטעם זה מבאר הזוהר הקדוש ציווה ה' יתברך לעשות את צבע התכלת במשכן.
על צבע הירוק והאדום, אל מול צבע התכלת, הביא הגר"ח פלאג'י בספרו 'נפש חיים' מדברי רבינו בחיי (שמות כח טו): "צבע זה של תכלת, אינו צבע של גאוה, והוא נאה הן לבחורים והן לזקנים, לעומת זאת, צבע של אדמימות או צבע ירקות, שניהם צבעים של גאוה". ושם כתב שלכך האבן הטובה של בני יששכר שהייתה קבועה בחושן על שמם – היתה נקראת 'ספיר' והיא בצבע תכלת, לפי שהם היו גדולים בחכמת התורה.
הצבע מעיד על המהות
על אודות הצבעים כתב הגאון רבי חיים פלאג'י (שם) דברים מרתקים, כי מצאנו שבכל אחת מן הדתות הנפוצות בין הגויים, שולט במיוחד צבע מסוים, שהרי בדת הישמעאלים שולט הצבע הירוק, ואילו בדת הנוצרים – השולט הוא הצבע האדום (וגם על כן קרא שמו 'אדום').
לעומת זאת, להבדיל אצל עם ישראל, הצבע הנבחר הוא דוקא הצבע הלבן, כמו שכתוב "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". וכן מצאנו בראש השנה, שעם ישראל לובשים בו לבנים ומתעטפים לבנים – ובטוחים שיֵעשה להם נס.
ואכן, דברים אלו מפורשים בדברי הזוהר הקדוש פרשת פנחס (רטו א): רבי אלעזר אמר: לעולם לא התלבשה הקשת שיש בה כמה צבעים, אלא בלבושי האבות הקדומים, ירוק ואדום ולבן. ירוק – זה לבושו של אברהם שנצבע לבוש זה כאשר יצא ממנו ישמעאל. אדום – זה צבעו של יצחק כאשר יצא ממנו עשו. לבן – זהו לבושו הטוב של יעקב, שהרי לא השתנו פניו לעולם.
