דברים שנאמרו לזכרו של מייסד ישיבת המקובלים "השלום" בירושלים, שנלקח מעמנו בערב חג הסוכות, י"ד בתשרי תשפ"ז.
מה יש לנו לדבר על חסידא קדישא, שאין לנו ידיעה והשגה בדרגותיו, במעשיו ובדרכיו? אך רק מה שראינו ומה שהתגלה לנו, כמציץ מבין החרכים – נמנה ונספר, על מנת שיהיה לנו חיזוק ללכת בדרכו הטהורה והקדושה.
אם אפשר להגדיר אותו – הוא היה אש קודש לעבודת ה'. כל מעשיו היו אש. הכל היה בחיות גדולה מאוד וביראת שמים עצומה, וכל מה שידע שהוא רצון ה' ממנו – היה עושה בזריזות ובהתלהבות.
מגיל צעיר ניכרו בו מידות תרומיות. היה יושב בשקידה רבה וברצון עז לגדול בתורה, בכל שלבי חייו, בהתגברות גדולה, ולא פסיק פומיה מגירסא. כל הזמן היה רוצה ומחפש איך יוכל להתעלות.
התמדתו הייתה לשם דבר. בישיבה הפסיק לעשן, כיוון שראה שהדבר מפריע לו להתמדה. וכן התחיל לגדל זקן – לא על פי סוד, אלא כיוון שראה שהגילוח לוקח לו זמן יקר בכל יום שישי, וחס על הזמן. כמו כן היה נועל נעליים בלי שרוכים.
מיעוט שינה היה לחם חוקו. משנותיו הצעירות כמעט לא היה ישן, וגם כשגברה העייפות היה עומד על סטנדר גבוה, ופעמים רבות מרוב עייפות כמעט היה נופל תחתיו. גם באחרית ימיו, כשסבל מכל מיני מיחושים, היה מתאמץ ללמוד ולשכוח את כאביו בדברי תורה.
אהב כל יהודי ויהודי כנפשו. קירב קרובים ורחוקים, אף רחוקים מאוד, ולא דחה אף יהודי מעולם – ובכללם מדוכאי נפש למיניהם וכל מיני אנשים קשי יום. כיבד כל אחד, ומרגלא בפומיה: "אין לך אדם שאין לו שעה".
ענווה הייתה כתר לראשו. לא חס מעולם על כבודו, ברח מן הכבוד ככל שיכול, וביקש שלא יכבדוהו כשלא ראה בכך תועלת גלויה.
עסק גם בזיכוי הרבים, ורבים השיב מעוון. בצעירותו היה הולך, בתקופות שקבע לעצמו, לרשום ילדים למוסדות תורניים, וזכה להביא תחת כנפי השכינה המון נשמות – וביניהם מגדולי התורה שבדור, שהוריהם לא ידעו ולא הבינו, והוא האיר את עיניהם בדרכי התשובה וקרבת אלוקים.
הנהגות החסידות ניכרו בו מגיל צעיר. היה רגיל מאוד בטבילת המקווה עוד מילדותו, וכששמע מחכם בן ציון את המעלה ללכת במעיל ארוך – מיד הלך כך. משנות אברכותו הראשונות קימץ מפת לחמו כדי לנסוע במוניות ולא באוטובוסים, כדי לשמור על העיניים, וזכה בזה לסייעתא דשמיא גדולה. גינוני הקדושה שלו היו מופלגים, בדברים שאי אפשר לפורטם, ועקבותיו לא נודעו.
חיזר אחר המצוות כל ימיו, והיה מחבב לקיים כל מצווה בהידור וכמנהג האריז"ל. מה שביקשו ממנו – נתן מיד. אף היה מחזר לקיים מצוות נדירות, וכל דבר עשה בעצמו ובגופו.
אף מתוך חולי היה עומד בתפילה שעות רבות, ובפרט בימים הנוראים, כשליח ציבור במשך כמעט כל היום, בעמידה שעות רצופות, בגיל מופלג.
היה צם צומות רבים, שקשה למנותם. כל מאכליו היו בתכלית הפשטות וההסתפקות, כמעט בלי תבלין וטעם. מיעט בתענוגי העולם הזה – במשכבו ובמאכליו. כל דירתו זעקה ארעיות, ונראתה כמו פרוזדור לעולם הבא: ריהוט מינימלי, בצורה הפשוטה ביותר.
הידורים וחומרות היו לחם חוקו. שנים רבות לא אכל בשר, ובשנים האחרונות גם עוף לא אכל; קודם לכן לקח משחיטה פרטית מהודרת, בכמה מיני הידורים וחומרות. חשש בהלכה תמיד לדעת המחמירים, ועודד אחרים לנהוג כך.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרכו הטהורה והקדושה, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
הירשמו לקבלת תכנים חדשים ועדכונים על מה שחדש בישיבת השלום
