פעם אחת האר"י היה יושב והחברים לפניו, והנה, נכנס הרב שמואל אודיזה בעל 'מדרש שמואל' על פרקי אבות בכדי לדבר עם הרב על עסק אחד הנצרך לו, והיה עדיין רך בשנים. ויהי כראות הרב את פניו, מיד קם מלא קומתו, ואמר לו: 'ברוך הבא', והושיבו לימינו, ודיבר עמו כל צרכו.
לאחר שיצא, פנה המהרח"ו לאר"י ושאלו: "אדוני, לא אוכל להתאפק מלשאול, למה זה האדון חרד כל החרדה הזאת מפני החכם הבחור הזה, מה שלא עשית כן פעם אחרת, מה היום מיומים?". אמר לו הרב: "בחייך, לא מפני הבחור הזה חרדתי, אלא מפני רבי פנחס בן יאיר שנכנס עמו, שביום הזה נתעברה בו נשמתו, מחמת מצוה אחת שעשה היום, שהיה רבי פנחס בן יאיר עושה, ולזה נתעברה בו נשמתו לחזקו ולעזרו במצוה זו".
וכשמוע המהרח"ו דבר זה, רץ מהרה אחר רבי שמואל והשיגו, ואמר לו: "בחיי דמר, הגד נא לי מה מצוה עשית היום? שכך וכך אמר הרב עליך". אמר לו: "המצוה שעשיתי היא, היום בבוקר קמתי בהשכמה לילך לבית הכנסת להיות מעשרה ראשונים כמנהגי, ובדרך עברתי על בית אחד ושמעתי קול בכיה גדולה בפנים, ואמרתי אסורה נא ואראה על מה הם בוכים, ואביט, ואראה והנה כולם ערומים, מחמת שבאו עליהם גנבים בלילה זו וגנבו כל אשר להם, אף מלבושיהם הפשיטו מעליהם, ונכמרו רחמי עליהם, ופשטתי מלבושי מעלי והלבשתי לבעל הבית, וחזרתי לביתי ולבשתי בגדי שבת, והנך רואה בעיניך בגדי שבת עלי".
מיד נשקו על פניו, והלך וסיפר המעשה הנורא להאר"י ז"ל. והשיבו הרב: "כן הוא, כי בסיבת מצוה זו נתעברה נשמתו בנשמת רבי פנחס בן יאיר, שכן תמיד נהג לילך לפדיון שבוים, ולגמול חסד עם האומללים והנדכאים".
ובספר 'עמק המלך' כתב דזהו סוד 'הבא ליטהר מסייעים אותו מלמעלה', כי תכף שעולה במחשבת אדם צדיק לעשות איזה מצוה גדולה, תיכף באה נשמה של צדיק אחד מאותו העולם, שנהג בזמנו לרדוף אחר אותו מצוה, ומתעבר בו, ובזה יש כח ביד האדם לקיימה כהלכתה. ולולי זאת היצר הרע של אדם היה מתגבר עליו והיה מפתהו שלא לקיימה, וזהו שאמרו בגמרא 'אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו'.
הובא בהרחבה בספר שיח יצחק של מורינו ורבינו המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א [חולין דף ז]
להזמנת ספרי הרב לחצו כאן
