מובא בזוהר הקדוש, כי בזמן שחטא אדם הראשון בחטא עץ הדעת, עבר על שלשת העבירות החמורות: א. במה שעבר על ציוויו של הקדוש ברוך הוא, הרי זה כחטא עבודה זרה, שהרי אם הוא מאמין בהקב"ה היה צריך לקיים את מצוותו. ב. על ידי חטאו גרם מיתה לכל באי עולם, ובזה יש לו עוון שפיכות דמים. ג. בחטאו נפלו נשמות קדושות לבין הקליפות, וזה נחשב כחטא גילוי עריות.
ולפי שאדם הראשון חטא בשלשת העבירות החמורות, הוצרכה נשמתו לבוא בשלשת האבות הקדושים, וכל אחד תיקן עוון אחד מחטאיו: אברהם אבינו – תיקן חטא עבודה זרה, ששבר את כל הצלמים של אביו, וגם שפך ואיבד את כל המזונות שהיו מביאים לעבודה זרה, ושבר את חוזק הקליפה. ועוד שקידש את שמו יתברך ברבים, על ידי שנכנס לתוך האש באור כשדים. יעקב אבינו – תיקן את עוון גילוי עריות שנפלו ניצוצות הקדושה לבין הקליפות, ויעקב הוציא מלבן שהוא בחינת הנחש את שתי הנשמות של רחל ולאה שנפלו אצלו. ומטעם זה, יעקב נשמר בקדושה עד שנשא אישה בגיל שמונים וארבע, ובכוח התגברותו כל אותם השנים על הטומאה זכה לתקן עוון זה, והוצרך להמתין דווקא פ"ד שנה, כי לתיקון עוון זה צריך פ"ד תעניות בימי השובבי"ם, כמספר שמות הקודש הנפגמים בעוון זה.
יצחק אבינו – בא לתקן את עוון שפיכות דמים, שחלק מנשמת אדם הראשון עברה ליצחק, ובה היה ניצוץ הרע שחטא בשפיכות דמים, וזה גרם שנתנסה יצחק בעקידה, ועל ידי שמסר יצחק את נפשו להישחט לכבוד השם יתברך, ואברהם אבינו לקח את המאכלת ובא לשחוט אותו, נתקן עוון זה. רמז לזה (החיד"א): יצחק גימטרייה הרג (208), ועוד שיצחק הוא מידת הגבורה, וגבורה אותיות בו הרג.
אך עדיין נשארו ביצחק סיגים של עוון שפיכות דמים, ולכך נולד ממנו עשיו שהוא הפסולת, ולכך היה עשיו אדמוני, והיה איש ציד ושופך דמים, לפי שהיה מוטבע בו העוון של שפיכות דמים, ויעקב יצא זך בלי פסולת.
ומבואר בזוהר הקדוש, שעל ידי שלשת האבות נעשה לנשמת אדם הראשון שלשה שינויים: שינוי השם, שינוי מעשה, ושינוי מקום, ועל ידי זה תוקן מחטאים אלו לגמרי:
שינוי השם – על ידי אברהם, שנשתנה מאברם לאברהם.
שינוי מעשה – על ידי יצחק, שפרחה נשמתו בעקידה ונשתנה גופו לגמרי.
שינוי מקום – על ידי יעקב, שהוכרח לעזוב את מקומו ולצאת חוצה לארץ.
יצחק – פנחס – אליהו
כאשר קינא פנחס (198) לה', זכה להתלבש ביצחק אבינו, וקיבל ממנו את האות י' משמו, ואז עלה שמו בגימטרייה ר"ח, כשמו של יצחק (208), ואז האות מ' של כח הסטרא אחרא הייתה פורחת באוויר והיינו אות מ' משמו של הס"מ, וכן אות מ' מתיבת מות, וכשראה פנחס דבר זה חטף אותה ממנו והמתיקה, ואז נתחברה יחד עם שמו פנחס שעולה למספר ר"ח ונעשה רמח, וזהו שאמר הפסוק: "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ".
מפני שיצחק אבינו קיבל על עצמו בלב שלם למסור נפשו ל-ה' יתברך ולעוקדה על גבי המזבח, לכך זכה לחזור לעולם בדמות פנחס, ופנחס הוא אליהו, וכידוע אליהו זכה להינצל מן המוות ולחיות לעולם, שהוא אחד מן הנכנסים לגן עדן בחייהם.
בברכת המילה אנו מברכים "אשר קידש ידיד מבטן", ידיד – היינו יצחק אבינו שהיה קדוש מרחם, ונקרא 'ידיד' כי הוא נתגלגל בפנחס שהוא אליהו, ואליהו הנביא קיבל מאת ה' יתברך מפתח אחד מתוך שלשה מפתחות שביד ה', מפתח פקידת עקרות, מפתח תחיית המתים ומפתח ירידת גשמים, ואין ידידות גדולה זו. יצחק גימטרייה ר"ח, והוא עולה כמניין ד' פעמים אליהו (52).
