המאורעות באות מ-ה' יתברך להטיב לנו
"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת".
אהבה עצומה אוהב אותנו הקב"ה, כאהבת אב אל הבנים – שאינה תלויה בדבר, כלומר: אהבה שאינה תלויה במעשינו, אלא קיימת במלוא עוזה גם בזמן שחלילה אין אנו עושים את רצונו יתברך. וכדברי התנא רבי מאיר על הפסוק "בנים אתם לה' אלקיכם": מכאן אמר רבי מאיר: בין בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים, ובין בזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים – אתם קרוים בנים.
ישנם גוים מאומות העולם, בזמן שנפטר להם אחד מקרוביהם, דרכם למרוט שערות מהראש, ולשרוט את עצמם. לא כן הוזהרו בני ישראל, שלא להצטער כל כך על פטירת קרוביהם ויקיריהם. ולמה? מדוע התורה מצווה את היהודי שלא ליפול לעצבות ולאבד עשתונות?
מבאר ה'אבן עזרא', כי מכח מעלה זו שאנו בנים של הקב"ה – ציווה ה' אותנו: "לֹא תִתְגֹּדְדוּ", והכוונה בזה לומר: אף שאירע לכם צער גדול כל כך בפטירת אחד מהקרובים – אין להצטער על כך ביותר, כיון שאתם בני, וכל מה שיש וקורה לכם – הוא ממני, ורצוני רק להטיב לכם!
למה יורדת הנשמה העליונה לעולם התחתון?
טעם נוסף לכך מובא בזוהר הקדוש בפרשת ויחי. אחר שהפליג רבי שמעון בר יוחאי במעלת הנשמה שהיא עליונה יותר מהמלאכים, הקשה: אם כן, שהנשמה גבוהה כל כך, מדוע היא יורדת לזה העולם, ושוב אחר כך היא מסתלקת ממנו? ויישב, שעל ידי שיורדת הנשמה ועוסקת בעסק התורה והמצוות – בכך נמשך לה אור מלמעלה, ומתלבשת בו וגדלה לפי שיעור מעשיה. ועוד, כפי שדרך הקטנים להתלכלך ואין דרך לעשות כן בהיכל המלך, כך גם הנשמה שהיא קטנה, ואינה יודעת את סודות התורה למעלה, אם תכנס באותם הסודות כפי שהיא – לא תבין מאומה, ואין ראוי שתלמד ותטעה ותחזור ותטעה בהיכל המלך עד שתלמד, לכן ראוי שתרד לעולם הזה ללמוד סודות התורה, כדי שלא תטעה כשתחזור למקומה בהיכל המלך.
והביא על כך הזוהר משל למלך שנולד לו בן, ולימים שלח המלך את בנו לכפר אחד בכדי שיגדל שם עד שילמד את דרכי הנהגת היכל המלך. לאחר זמן, כאשר שמע המלך שבנו כבר גדול ולמד את שעליו ללמוד – באהבתו לבנו הוא שלח את המלכה להביאו אל היכל המלך, שם שמח עמו בכל יום.
כך, לקב"ה יש בן, ומי הוא הבן? הנשמה העליונה הקדושה, ושלחה הקב"ה לכפר, היינו לעולם הזה בכדי שתגדל, וילמדו אותה את דרכי והנהגות היכל המלך. ומכיון שידע המלך שבנו גדל ולמד באותו כפר – אמר: הגיע הזמן להביאו אל ההיכל! מה עשה? באהבת בנו שלח את השכינה בשבילו, והביאו אל גן עדן, ויושבת שם הנשמה לעולם.
האם בכייתם של בני הכפר מוצדקת?
ממשיך הזוהר הקדוש במשל. דרך העולם, שאותם בני הכפר בוכים על פרידתו של בן המלך מהם. אולם פיקח אחד שהיה שם, אמר להם: "על מה אתם בוכים? וכי לא בנו של המלך הוא? הלא אין זה ראוי שידור ביניכם – אלא בהיכל אביו!". כך, משה רבינו שהיה פיקח – ראה את בני הכפר שהיו בוכים, ואמר להם: "בנים אתם ל-ה' אלוקיכם לא תתגודדו".
בא וראה: אם היו יודעים כל הצדיקים את העונג והכבוד שתמציא להם השכינה בעת הפטירה לאסוף רוחם אליה – היו שמחים באותו יום שהגיע זמנם להסתלק מן העולם!
מתוך ספר "שיח יצחק" מסכת קידושין
