פעמים מתעורר אצל האדם שאלות רבות ותמיהות קשות על השגחת השי"ת. אדם שתקפה אותו איזו צרה חלילה, הוא משתומם על מה עשה לו ה' יתברך כך, ובפרט אם מכיר הוא בעצמו שהוא צדיק. ואכן, הרבה דברים שקורים בעולם, קשים מאוד להבנה, אמנם הם מקבלים משמעות ברורה לפי תורת הגלגולים. ומתוך כך ישכיל האדם להבין כי אנו לא מבינים כלל את דרכי ה' ומעשיו, אך האמת היא, כי כל מאורע יש לו יד מלמעלה המכוונת אותו בדקדוק רב. וכך ביודענו שפעמים ישנם עונשים הבאים מחמת איזה דבר שעשה בגלגוליו הקודמים, נמצא מנוחה ומרגוע לנפשנו.
כך למשל,מכל הלומד את סיפורו של איוב ומתוודע למה שעבר עליו – מתפלא מאוד: מדוע נגזר על איוב לסבול יסורים נוראים כל כך – עד שייסוריו הם לשם דבר לדורי דורות: 'יסורי איוב'? הרי הפסוק מעיד עליו שהיה 'איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע'! כלום יעלה על הדעת שיסבול רבות כל כך, רק משום שהשטן רצה לנסותו?
אך דבר זה יובן על פי מה שכתב רבינו האריז"ל ועוד, שאיוב היה גלגולו של תרח אבי אברהם, שעבד עבודה זרה וגם עשה פסילים ומכרם לאחרים, והיינו שהיה חוטא ומחטיא את הרבים. ולכך חזר בגלגול בגופו של איוב, וקיבל את הייסורים בכדי לכפר על אותם מעשים.
ואכן, בזוהר הקדוש בסבא דמשפטים מובא, שבפסוק: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – רמוז ענין הגלגולים, לפי שהתרגום שם מתרגם: "ואילין דיניא דתסדר קדמיהון" [ואלו הדינים אשר תסדר לפניהם], ופירש רשב"י בזוהר: "אלו הם הסדרים של גלגולי הנשמות, שהם הדינים והעונשים של הנשמות, שנדונות כל אחת ואחת מהם כדי לקבל עונשם בסוד הגלגול, מה שמגיע לכל אחת ואחת כפי חטאה כדי להזדכך".
קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל
אסונות כבדים תקפו את הגאון המקובל רבי שמעון אגסי זיע"א מגדולי חכמי ומקובלי בבל, שני בניו נקטפו לו בילדותם, ולאחר מכן בשנת תרנ"ח בחודש אדר – נפטר אף בנו הגדול, 'אהרן', שהיה תלמיד חכם עצום וירא שמים, בערב חופתו, לאחר שכבר הוכנו כל צורכי החופה, והוזמנו מלבושים ובגדים ומטעמים וצורכי הסעודה, ובאותו השבוע שהיו אמורים לעשות את שבעת ימי המשתה נהפך לשבעת ימי אבל, רחמנא ליצלן. האסון האחרון לא היה אבל יחידי לרבי שמעון, אלא כל בני העיר בגדאד חרדו לאותו אסון, ויאמרו איש אל אחיו: מה זאת עשה לנו אלקים? מדוע לקח ה' יתברך את הנפש היפה והזכה, אשר חפה היא מפשע? מדוע לקחו בצעירותו? ומדוע באותו יום שהיה אמור ללכת לחופה, הובל גופו לקבורה?
כל דברי התנחומים אשר ניחמו את הגאון רבי שמעון אגסי במשך שבעת ימי האבל – לא התיישבו על לבו, אמנם, ידידו, ראש כל בני הגולה דוד זקנתי הגאון בעל ה'בן איש חי' הסביר להם את העניין בטוב טעם ודעת על ידי אמונת הגלגול, ובזה התנחם רבי שמעון וכל בני העיר, וקמה סערת לבבם לדממה.
וכה אמר בדרשתו נאמר בספר תהלים: "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ", אל תקרי 'בגלגל' – אלא 'בגלגול'. והיינו, כיון שנשמע ונגלה קול רעמך בסוד הגלגול – האירו כמו ברקים ענייני התבל [-הארץ], כי ישנם עניינים רבים שנעשים בתבל – שהם נחשבים בעיני רואיהם פלא גדול, ובני אדם הדרים על אדמת הארץ רוגזים ורועשים, אולם ע"י סוד הגלגול אותם עניינים מאירים לעיני הכל, שמתברר לכולם טעמם ונימוקם.
והוסיף רבינו יוסף חיים, שענין זה של הגלגול שעשה הקב"ה בעולם – הינו חסד גדול עם בריותיו, שעל ידו הם יכולים לתקן את מה שקלקלו, ולכן, תיבת 'גלגול' – עולה כמספר: 'חסד'.
זקני המקובל האלהי רבי יהודה פתיא, שראה את צערו הגדול של ידידו חכם שמעון אגסי על מות בנו, החליט שישתדל לשכנע את חכם שמעון להתנחם, ואז הלך הרב פתיה לבית החיים מקום קבורתו של הבן, הוא עמד שם בתפלה והניח על המצבה פתק. אח"כ חזר אל חכם שמעון, ושאל אותו האם יש בכוחו לשמוע את קול בנו, שהוא בעצמו יאמר לו את סיבת פטירתו, וחכם שמעון ענה בחיוב.
הוא ביקש ממנו שיביא פרוכת ויפרוס אותה על הקרקע, וידליק מסביבה נרות, ואחר שנעשה דבר זה לקח הרב פתיה פתק והשליכו על הפרוכת, וקרא לבנו של חכם שמעון בשמו 'אהרן', ואמר לו: "הנה אביך עומד כאן איתי, וצריך אתה לומר לו בקולך את סיבת פטירתך".
אז שמעו את קול הבן, שהתחיל לדבר ולומר איזה גלגול הוא, וכמה גלגולים התגלגל, ומה הם העוונות אשר בסיבתם הוא בא בגלגול, ואז התחיל לומר כי שורש נשמתו הם נדב ואביהוא, ובאו בגלגול כמה פעמים, כדי לתקן את חטאם שלא נשאו נשים. ואחר ששמע חכם שמעון את כל הפרטים בקולו של בנו נחה דעתו.
אחר זה נרתמו שניהם יחד לעשות כל מיני תיקונים ויחודים, וכן כתיבת ספר תורה על שמו של בנו אהרן, ובכל פעם היה הרב פתיה עושה יחודים ושואל מה נתקן עד עתה ומה יש להמשיך, ואיזה תפילות ותעניות יש לעשות, עד שעשו לה תיקון והשלימו את תיקונה של שורש נשמה זו.
מתוך ההקדמה לסדרת הספרים "אוצר הגלגולים" – "פחד יצחק"
