בגמ' מבואר "כל הפסולין ששחטו – שחיטתן כשרה, שהשחיטה כשרה בזרים, בנשים ובעבדים ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים"

שאלה: הדין הנזכר בגמרא כאן, שכל סוגי האנשים, אשר פסולים לעבוד במקדש, אם שחטו – שחיטתם כשרה ובכללם גם הנשים, מעורר שאלה רבתי, שמלשון הגמרא נראה לכאורה שרק בדיעבד שחיטתן כשרה, אך לכתחילה אין ראוי להם לשחוט – האם אכן כך הדין? ואם כן, מה הטעם שיש למנוע לכתחילה נשים מלשחוט?

תשובה: גם הלכה זו, יסודה בדבריו המחודשים של 'אלדד הדני' שגילה לתושבי 'קירואן' (ראה בהקדמה בלשיח יצחק על מסכת חולין בהרחבה). וכפי שהביאו דבריו חלק מן הראשונים, כי הורה אותו חכם בהלכות 'ארץ ישראל' שאסור לנשים לשחוט.

וכאמור, הדברים לכאורה מסתייעים מלשון הנזכר בגמרא כאן, והיא משנה מפורשת במסכת זבחים, ממנה נראה שרק בדיעבד יש להכשיר את שחיטת הנשים, ואם כי הדברים אמורים בקדשים לכאורה יש לומר שכך הדין גם בחולין.

ואף מלשון המשנה הפותחת את הפרק, לכאורה יש לדקדק כן, שלא אמרו 'הכל שוחטין אחד אנשים ואחד נשים', כמו ששנינו במסכת תמורה 'הכל ממירין – אחד אנשים אחד נשים', ונראה שאין הנשים כשרות למצות שחיטה לכתחילה.

ברם, התוספות במס' חולין דחו הראיה מהמשנה, כי מה שלא הזכירו את הנשים הוא מפני שכך הדין פשוט. ואדרבה, מאחר שאין כל חידוש בדבר, לא ראה התנא צורך להזכיר שגם הנשים כשרות לשחוט, ורק לענין תמורה היה צד לפסול את הנשים משום שכל הפרשה נאמרה בלשון זכר.

ואכן, מסוגיית הגמרא במסכת זבחים מוכח שאף לגבי קדשים מותר לתת לנשים לשחוט, כי את לשון הדיעבד שנזכר שם במשנה ביארו שזה משום שעסקו בטמאים, ולא מצד הנשים, שאותן הזכירו רק בדרך אגב. וליישוב דעת הלכות ארץ ישראל מדברי הגמרא שם, ראה מש"כ ב'שיח יצחק' עמ"ס זבחים, שדברי הגמרא שם בקדשים, ודוקא בהם נשים כשרות לכתחילה, אך לענין שחיטת חולין כשרה רק בדיעבד, והבאנו שם כמה טעמים לבאר חילוק זה עיי"ש.

וגאון עוזינו החיד"א בספרו כתב, שמלשון התוספות נראה, שמעיקר הדין אף לכתחילה אין כל מניעה מלתת לנשים לשחוט, הן בקדשים והן בחולין.

והנה, הטעם שאין לנשים לשחוט – לא נתפרש בדבריו של 'אלדד הדני', אולם התוספות  והרא"ש העתיקו "מפני שדעתן קלות". והביאור לזה ניתן ללמוד מכך ש'אלדד הדני' כרך את שחיטת האשה עם זקן וכן עם נער צעיר פחות מגיל י"ח, שהחסרון בהן בכך שהן חלושות ועלולות להתרגש יתר על המדה ממעשה השחיטה, ובכך לא לדקדק היטב בכל פרטיה.

וכך מפורש בדברי ה'בית יוסף', שסברת האוסרים לנשים לשחוט הוא 'שמא יתעלפו', והכוונה לעילוף שמבטא חוסר שליטה מסוים בראותן מכת חרב, וכמו "תתעלפנה הבתולות", עד כדי כך שיתעורר חשש בכשרות השחיטה (דרישה), ושכך נמצא כבר בלשון הסמ"ג.

ובספר 'כפתור ופרח' לרבי אשתורי הפרחי אף הגדיל לדחות את דברי 'אלדד הדני' מהלכה מטעם זה, שיתכן שהנשים שבארצות אלדד הדני היה לבן חלוש יותר מדאי, ועשויות להתעלף, אך הנשים שבארצותינו "חיות הנה", כלומר לבן ברשותן לעמוד בעסק השחיטה בלא חשש.

ואכן לענין הלכה, נראה שהראשונים תפסו שלא כחומרא זו, שכן הרמב"ם כתב כי אפילו נשים ועבדים, אם היו מומחין, הרי אלו שוחטים לכתחילה. וכן כתב ה'אור זרוע', ושיתכן שאף האוסר לא כתב זאת כי אם לחומרא בעלמא.

וגם הרא"ש צידד שלא כדברי החכם שהחמיר. ובנו, הטור, כתב גם כן שמותר לכתחילה לאכול מכל אדם ששוחט ואפילו אשה, שרוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן.

והנה, בעל ה'אגור' כתב, שלמרות שמצד הדין מותר לנשים לשחוט, מכל מקום המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל שאין הנשים שוחטות, ומעולם לא ראה נשים שוחטות, ושעל כגון זה נאמר "מנהג אבותינו – תורה", ומנהג מבטל הלכה, וכן העתיק הרמ"א בהגהותיו. והמהרש"ל כתב, שהיום שרבו החומרות ודברים שלא נהגו בהם בימים קדמונים, גם רבתה הבהלה והחרדה, ובקל יכולות לבוא לידי חשש עילוף, ועל כן אין לנשים לשחוט.

אך ה'בית יוסף' כתב שלוּ היה בעל ה'אגור' רואה נשים שרצו לשחוט ולא הניחו להם חכמים, ניחא. אך מה שלא ראה ששוחטות אין זו ראיה, כי אין להביא ראיה ממה שלא רואים, וכך סתם מרן בשולחנו הטהור שנשים כשרות.

ואכן, ה'שיורי ברכה' מעיד שראה כתב רשות לשחוט על קלף ישן משנת של"ו, שכתבו רבי אברהם שמשון באזילה, לבחורה אחת שמוסמכת לשחוט כהלכה. ושהרב 'פרי חדש' והרב 'גור אריה' ראו נשים ששוחטות למעשה. וראה מה שהובא בהקדמה למסכת, שבתימן הורגלו מאוד במלאכת השחיטה ולא נתנו התייחסות מיוחדת למי שבקי בה, ואף נהגו לקרוא לה בשם 'מלאכת הנשים'.

ועם זאת, ב'כף החיים' מביא את דברי ה'שמלה חדשה' שלענין מעשה אין לתת לנשים לשחוט, ואין לשום חכם ליתן להן 'קבלה' [-כתב סמיכה] כלל, אפילו היו מוחזקות ומומחיות לכך, ושכן המנהג פשוט בכל ערי ארץ ישראל, ירושלים סוריא בבל הודו פרס ומדי.

וב'אור לציון' כתב, שגם לפי דברי החיד"א והפרי חדש שראו נשים שוחטות, אין זה אלא במקום שהשחיטה היתה מסורה בידי כל אדם, אך כיום, שכל ענייני השחיטה מסורים אך ורק בידי שוחטים מקצועיים ובתי מטבחיים מסודרים, לא תימצא יותר אשה שוחטת בשום מקום.

נלקח מספרו של מורינו ורבינו רה"י המקובל ר' יצחק בצרי שליט"א. [שיח יצחק חולין דף ב:]

להזמנת ספרי הרב https://yeshiva-harav-batzri.org/%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%a7%d7%a9%d7%a8/